יום ראשון, 28 בפברואר 2010
חורבן העולם באלף השביעי
"אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" 1 . האמנם יחרב העולם. אם כן, מהו היקפו של אותו חורבן, היהא זה חורבן כללי או שמא חורבן חלקי. על מהותו של אותו חורבן, יסודו, שורשו ועניינו, ועל אשר יארע באותו אלף, נעמוד בפרק זה.
ארבע שיטות עיקריות ישנן בזה:
יש אומרים, שהחורבן יהיה כה מושלם עד כדי החזרת הבריאה לתוהו ובוהו ולאפיסה מוחלטת, כאשר היה קודם בריאת העולם 2 .
יהיה זה לאחר הרגע האחרון שבסוף האלף השישי, הבריאה כולה - שמים וארץ וכל צבאם - תגיע לתכלית אשר לשמה נבראה בששת ימי בראשית, ומעתה אין עוד צורך בה, ועל כן תחרב כליל.
לעומתם סוברים אחרים, שהעולם לא יחרב כלל, וכוונת דברי רב קטינא באומרו "חד חרוב" ביאורו: חרוב מיצר הרע, כי תתבער רוח הטומאה והזוהמה הגופנית מן העולם 3 .
לנוכח דעתם זו - שהעולם לא יחרב כלל - יש לנו לבאר מה יארע באותו הזמן: הכל מודים כי העולם בזמן ההוא מיועד לצדיקים אשר ניעורו בתחיית המתים. ומטרתו, להתענג תענוג שאין לו סוף. אלא שנחלקו על צורת היותם בו. יש אומרים כי תהיינה נשמותיהם עטויה בלבוש גשמי - בשרי 4 . ויש אומרים שנשמותיהם תלבשנה מלבוש אחר טהור וקדוש כמלאכי עליון 5 .
בדרך אחרת יש שמבאר את מהות החורבן, לדעתו, ה"וחד חרוב" אינו מתייחס כלל לאלף השביעי, כי אם לאחד מאותם "שית אלפי שנין", שיהיו בו פורעניות קשות, צרות ומבוכות, והיינו האלף האחרון שבהם, הוא האלף השישי 6 .
לדעה זו, יוצא איפוא, שרובו הגדול של ה"וחד חריב" כבר מאחורינו, באשר עמידתנו עתה בסופו של האלף השישי.
שיטה נוספת מצינו בזה, המפשרת בין הדעות הקודמות, לשיטה זו, אמנם יחרב העולם בסופו של דבר חורבן מוחלט, אך לא יהיה זה כבר באלף השביעי הבא לקראתנו, אלא ביובל - הוא האלף החמישים, ועד אז בכל אלף שביעי יחרב העולם חורבן חלקי, שביעית החורבן, עד שיכלו שבע השבעיות, ובסיומם יחזור העולם לתוהו ובוהו, כאשר היה קודם בריאת העולם 7 .
כאמור, מימרא זו מובאת בגמרא בשם רב קטינא. עד עתה עסקנו בביאורה המבטאת את דעת אומרה. אך עדיין נותר לנו לברר האם דעה זו - תהא כפי שתהא - מקובלת גם על שאר תנאים ואמוראים. גם בזאת נחלקו רבותינו:
יש אומרים, כי דעת רב קטינא אינה אלא דעת יחיד, ואמנם שאר תנאים ואמוראים חולקין עליו 8 ,
ויש אומרים, שכדעת רב קטינא כן דעתם של שאר תנאים ואמוראים "כי אין אנו רואין בתלמוד חולק עליו" 9 .
ויש סוברים, לא זו ואף לא זו, דעת רב קטינא אינה דעת יחיד אך גם לא דעת כולם, אלא, כל אותם תנאים ואמוראים הקובעים זמנים שונים לאורך ימות המשיח - ארבעים, שבעים, שס"ה, ז' אלפים ועוד, חולקים המה על דעתו של רב קטינא, והנותרים, סוברים כמותו 10 .
הערות
1. סנהדרין צ"ז ע"א.
2. על דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ח) שכתב שהעולם הזה אינו אובד אלא הרי הוא מצוי ועומד, השיג הראב"ד על אתר "א"א נראה כמכחיש, שאין העולם חוזר לתוהו ובוהו… ואמרו שיתא אלפי שנין זזי עלמא וחד חרוב". וכן ס"ל לרמב"ן שעתיד הקב”ה להחזיר את השלם לתוהו ובוהו כאשר היה קודם בריאת העולם, עי' כתבי הרמב"ן ח"א עמ' קפ"ח, וכ"ה בדרשות הרמב"ן.
לדעת הכס"מ כן גם שיטת הרמב"ם "...והקבלה שהקב"ה יחריב את עולמו בסוף שיתא אלפי, כמוזכר בפרק חלק, גם רבינו לא יכחיש זה...".
כך סובר גם הרמ"א (תורת העולה ח"ב פרק כ"ה) האומר "כי באותן אלף שנה שאמרו עליו "וחד חרוב", אף הצדיקים לא יהיו על פני הארץ, רק הכל ישוב על יסודו כאשר היה קודם הבריאה".
3. מגיד מישרים לר"י קארו פרשת בהר ופרשת ויקהל “מגלינא לך רזא טמירא במאי דאמור רבנן דהמצוות בטלות לתחיית המתים..., היינו ברזא דשית אלפין שנין הוי עלמא וחד חרוב, דהיינו למימר שבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות המשיח, יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא, והא בההוא זימנא יתבטל יצר הרע מעלמא ונמצאו מצוות לא תעשה בטלות וכן המצוות עשה", וכן סוברים: הרקאנטי עהית פרשת בהר עה"פ וספרת לך, ר"י עראמה עקידת יצחק סוף שער רביעי.
4. רבינו בחיי עה"ת (בראשית ב', ג') "יום שביעי כנגד אלף השביעי, שכולו שבת ומנוחה לח" העולמים, ותא אחר ימות המשיח ותחיית המתים, ובני תחיית המתים יזכו אליו ויתענגו בגוף ובנפש תענוג שאין לו סוף".
5. פירוש הרקאנטי עה"ת פרשת בהד עה"פ וספרת לך "...שיתבער רוח הטומאה והזוהמה הגופנית, ולא יהיו תולדות כי יכלו הנשמות מן הגוף, והגוף יהיה חרב מהם, ויתלבשו הנשמות מלבוש אחר טהור וקדוש כמלאכי עליון".
6. בית הבחירה למאירי בפתיחה למסכת אבות "ואמר אחד חרוב, ורוצה בו לפי דעתי על אחד מן הששה, רומז בו על רוב צרות ומבוכות מיועדות לאלף השישי מצד קבלתם, לא שיכוין בזה ענין חידוש דת, ולא ענין חורבן עולם, יהיה מה שיהיה מחורבנו וקיומו כרצון הגוזר והאומר".
7. רבינו בחיי במדבר פרשת בהעלותך י', ל"ה. ר"י אברבנאל מפעלות אלקים ז', ג'.
8. מורה נבוכים לרמב"ם ח"ב פכ"ט.
9. שו"ת הרשב"א ח"א סי' ט'.
10. דעת ר"י אברבנאל שם.
7 תגובות:
צבי ציין...
לפי השיטה שהעולם יחרב ויהפך לתוהו ובוהו-מה התכלית של הבריאה ? הכל היה זמני ונסיוני ?
ומה טעם בכלל לצבור בעולם הזה מצוות וזכויות?
הרי גם הכופרים סוברים שאין לאחר המוות כל עולם והכל מתאדה.ההבדל הוא רק בכך שאנו מאמינים שעד לחורבן העולם,יש עדיין שכר ועונש בעולם האמת,אבל לטווח ארוך אין כל הבדל,שהרי העולם יחרב ולא יהיה כלום.מאד קשה לעכל מציאות כזו
ואשמח לשמוע הסברים ענייניים וצידוק למצוות ושכרן
ולכל ההבטחות השמורות לשומרי מצוותיו-ורק לשיטת הסוברים שלבסוף לא ישאר כלום מהעולם.
אלא אם כן הכוונה שהעולם הפיזי יחרב והכל יתנהל רק למעלה באופן רוחני בלבד.
לצבי היקר שלום רב
אשתדל לענות כמיטב יכולתי
השאלה הראשונה בה נגעת היא מה מטרת הבריאה והאם הכול היה זמני ונסיוני
התשובה
מטרת הבריאה לפי השיטה הראשונה היא על מנת לקיים מצוות ולקבל עליהן שכר על מנת שלא נהיה בבחינת נהמא דכיסופא
הטעם לצבור מצוות הוא לקבל עליהן שכר
זה שהעולם הגשמי ייחרב לפי השיטה הזו זה לא אומר שעולם הנשמות גם נגמר
כמובן שברוחניות אין חורבן וההפך הוא הנכון
כמו שאומרים חז''ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם
זה בבחינת עולם הבא הוא עולם רוחני ולאו דוקא גשמי
כמו שאכן ענית יפה שחס ושלום לחשוב שמדובר גם בחורבן העולם הרוחני
ולסיום כל ההבטחות לשומרי המצוות הוא דוקא בעולם הרוחני ולא כאן
כמפורסם קושית התוספות על אחר (אלישע בן אבויה) שראה אב שאמר לבנו עלה בסולם ותקיים מצות שילוח הקן
ועלה הבן בסולם קיים מצוות שילוח הקן ולאחר מכן נפל מהסולם ומת
והקשה אלישע אחר הרי שני מצוות בתורה כתב בהן הכתוב שכר מצוות כיבוד אב ואם ומצות שילוח הקן ושניהם השכר הוא למען יאריכון ימיך
אז איך ייתכן שהבן קיים את שני המצוות ומת ומכח הקושייא הזו היתפקר ולאחר מכן כמה דורות אחריו עמד נכדו של אלישע בן אבויה ותירץ למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך דהיינו בעולם הבא בעולם רוחני
יום טוב ונקווה שנזכה שעל ידי העיסוק בענייני הגאולה נזכה לגאולה השלימה בקרוב ממש
אמש שלחתי תגובה נוספת ומשום מה לא פורסמה. לא נורא.ובהקשר לשיטת הסוברים שהעולם יחרב בסוף האלף השישי,זה מאד לא מסתדר עם עניין תחיית המתים.כולנו מצפים ליום הזה.כולם מתנחמים על אובדן הורים ויקירים,שהנה בא המשיח ותהיה תחיית המתים ורבים דנים בשאלות הקשורות לנושא זה.כמו למשל,כיצד יהיה כאשר האב נפטר בגיל תשעים והבן בגיל מאה ועשרים,האם האבא יהיה יותר צעיר מהבן.ועוד כהנה וכהנה.ויש אומרים זאת על הפסוק-אז ימלא שחוק פינו וכו' שזה אכן יהיה משעשע לראות אבא צעיר מבנו.
עכ"פ מאד קשה לתאר מצב שבו תהיה תחיית המתים לתקופה קצרה עד לחורבן העולם ואח"כ הכל הופך להיות רק רוחני.עולם של נשמות בלבד.
האמונה בתחיית המתים אינה יוצאת מידי פשוטה,שאכן יקומו לתחיה ישני עפר כמו בחזון העצמות היבשות.אם לאחר מכן יהיה חורבן ותוהו ובוהו וישארו רק נשמות,מה מיוחד בתחיית המתים שנועדה לפרק זמן קצוב ?
ומדוע בכלל צריך תחיית המתים,אם ממילא אח"כ כולם יכחדו וישארו רק נשמות ?גם כעת יש למעלה נשמות ללא גוף.זה נכון שהנשמות שלמעלה בחלקן זקוקות לתיקון וחוזרות בגלגול,אבל למה כל התהליך המשונה הזה?
האמונה הפשוטה והמושרשת בלב היהודים בכל הדורות-שמשיח יבוא.שתהיה לאחר מכן תחיית המתים ויהיה על פני הארץ עולם שלם ומתוקן במלכות ה'.
אני מבין את טענת הסוברים שהכל במובן רוחני בלבד אבל אם זה כך,היה אפשר לדלג על משיח.לדלג על תחיית המתים.שהעולם יחרב וישארו רק נשמות ועולם רוחני ושלום על ישראל.
בעצם הכל זמני,משיח ותחיית המתים וזה לא מסתדר עם הרבה מוסכמות שהאמנו בהן ואף באות לביטוי גם בתפילות המלמדות שבעצם הגאולה תהיה משולבת גם עם גשמיות,כמו הקרבת קרבנות בבית המקדש.עליה לרגל.פורים שישאר במקום חגים אחרים שיתבטלו.האם הכל זמני?
ואולי אנחנו בעצם מאמצים את הנאמר שהקב"ה ברא עולמות והחריבן וכך הוא ימשיך גם אתנו.אנחנו עוד עולם שבסדרה ויגיע גם זמננו.
ומה עם העולמות שכבר נחרבו,האם גם הם הפכו כבר לרוחניות ובשמים יש כבר עולם הבא מחורבנים קודמים?ואולי אין לזה סוף.כל ששת אלפים שנה יברא הקב"ה עולם חדש ויחריבו עד אין סוף.ושוב תנתן תורה בסיני לאחר שעבוד מחודש במצרים או שתינתן תורה אחרת ושונה,בעוד שאנו בטוחים שלא תהיה תורה אחרת והיא נצחית.
כל מה שכתבתי,נובע מהרהורים ולא מערעורים חלילה.יש כאן הרבה חומר למחשבה שקשה להבין לפי שיטת הסוברים שבעתיד לבוא יחרב העולם והכל יהיה רוחני,כולל בית המקדש והקרבת קרבנות ועוד.או שזה יהיה גם גשמי אבל לפרק זמן קצר עד החורבן הפיזי.
הנושא עמוק ורחב מני ים ולדעתי צריך לאמץ את הנאמר-במופלא ממך אל תדרוש ואנו כסומא בארובה,שלא נדע מה יהיה עד שיהיה.
ידידי היקר אתה נוגע בנקודות נכונות ואין זה המקום לבאר את הכול אלא עד כמה שידי מגעת על מנת לתת לך מענה אני אצטרך להרחיב הרבה והבלוג לא נועד לכמויות כאלה כי למעשה כבודו צריך לקרוא את הספר מאמר הגאולה של הרמח''ל ושם הרב מבאר את כל הסדר כיצד יהיה ואיך בלי נדר אשתדל להביא לכאן מאמרים מהספר אבל לא אוכל להביא לכאן את כל הספר לכן ממליץ לך בלב חם לקרוא את הספר מאמר הגאולה של הרמח''ל ושם תמצא מנוח לנפשך
לכותב האנונימי ליקטתי מעט על מנת לענות על ספקותיך אחלק את תשובתי לכמה חלקים מכיון שהבלוג לא נותן אפשרות להביא את הכל בתגובה אחת
חלק א
ואולם מלבד כל זה גזרה מדת דינו ית', שלא יוכלו לא האדם ולא העולם מעתה, הגיע אל השלימות עודם בצורה שנתקלקלה, דהיינו הצורה שיש להם עכשיו שבה נתרבה הרע. אלא יצטרך להם בהכרח עבור מעבר ההפסד, דהיינו המיתה לאדם, וההפסד לכל שאר ההוים שנתקלקלו עמו. ולא תוכל הנשמה לזכך הגוף, אלא אחר שתצא ממנו תחלה, וימות הגוף ויפסד, ואז יחזור ויבנה בנין חדש ותכנם בו הנשמה ותזככהו. וכן העולם כלו יתחרב מצורתו של עתה, וישוב ויבנה בצורה אחרת ראויה לשלימות. ועל כן נגזר על האדם שימות ויחזור ויחיה, והוא ענין תחית המתים. ועל העולם שיחרב ויחזור ויחודש, והוא ענין מה שאמרו ז"ל, שיתא אלפי שנה הוי עלמא וחד חרוב, ולסוף אלף שנה הקב"ה חוזר ומחדש את עולמו:
י. והנה לפי שרש זה, זמן הגמול האמיתי, דהיינו זמן קיבול השכר שזכרנו למעלה, ומקומו, הוא אחר התחיה בעולם שיתחדש, והאדם יהנה בו בגופו ובנשמתו, בהיות גופו מזוכך על ידי נשמתו, ומוכן על ידה להיות נהנה בטוב ההוא. ואולם יבחנו שם האנשים ותתחלף מדריגתם ומעלתם, כפי השיעור מה שטרחו בעולם העבודה, וכפי מה שהשתדלו להשיג מן השלימות. כי כפי שיעור זה תזדהר הנשמה בעצמה, ותאיר בגוף ותזככהו, ויקנו שניהם יקר ומעלה, ויהיו ראוים להתקרב אל האדון ב"ה וליאור באור פניו וליהנות בטובו האמיתי:
>עולם הנשמות<:
ואמנם בהיות שנגזרה המיתה על האדם וכמ"ש, ונמצא שהמורכב הזה צריך שיפרד לזמן מה, ואחר ישוב להתחבר. הנה גם בזמן הפירוד הזה, ראוי שיהיה מקום לשני החלקים המתפרדים, נאות למה שנרצה לפירוד ההוא. והנה הגוף צריך שיחזור ליסודו ותפרד הרכבתו ותפסד צורתו, והואיל והיה מן העפר, אליו ישוב. והוא מה שאמר ית"ש לאדם, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אך הנשמה [הזוכה במעשיה] הנה אין לה אלא לצפות עד שיעשה בגוף מה שצריך ליעשות, דהיינו ההתכה וההפסד בראשונה, וההשאר בעפר כל הזמן שצריך, וההבנות מחדש אחר כך לשתשוב ליכנם בו. ואמנם צריך שיהיה לה מקום בין כך ובין כך, ואולם לצורך זה הוכן עולם הנשמות, שבו תכנסנה הנשמות הזוכות אחרי צאתן מהגוף, ותשבנה שם במקום מנוחה, כל זמן התגלגל על הגוף הענינים הראוים להתגלגל עליו. והנה כל הזמן ההוא תשכנה הנשמות ההן במעלה ובתענוג, מעין מה שינתן להן אחר כך בזמן הגמול האמיתי שזכרנו למעלה. כי גם מעלתו בעולם הנשמות ודאי שימדד לפי המעשים שעשו, שלפיהן ימדד גם הגמול אחרי כן בזמנו. אך השלימות האמיתי המעותד לזוכים לו, לא ישיגוהו לא הגוף ולא הנשמה, אלא בהתחברן שנית אחר התחיה:
>תועלת לאדם בעולם הנשמות<
ואולם מלבד היות עולם הנשמות מקום לנשמות לשבת בו כל זמן היותן מצפות לגוף כמ"ש, הנה עוד תועלת גדול נמצא בו לנשמות עצמן ואחריהן לגוף, למה שיצטרך אחר כך בזמן התחיה. וזה, כי אחר שהיתה הגזירה על האדם שלא יגיע לשלימות אלא אחרי המות, אע"פ שכבר נראה לו מצד מעשיו עודנו חי [כי זולת זה לא היה מגיע לו מעולם שהרי אין זמן קנית השלימות אלא בעוה"ז טרם המות וכמ"ש] עוד נמשך מן הגזירה הזאת, שהנשמה כל זמן היותה בגוף בעוה"ז שהרע דבוק בו שאי אפשר שיפרד ממנו לגמרי, תהיה גם היא חשוכה ועמומה. ואע"פ שעל ידי המעשים הטובים שהאדם עושה קונה היא בעצמה שלימות יקר, לא יוכל הדבר להגלות, ולא תוכל להזדהר בזוהר שהיה ראוי לה להזדהר, כפי היקר ההוא שהיא משגת באמת, אלא הכל נשאר כבוש בעצמותה עד הזמן שינתן להגלות. ואולם אין העכבה מצדה כלל, כי אם מצד הגוף כמ"ש, והוא עצמו מפסיד בזה, שלא יקבל כל אותו הזמן הזיכוך שהיה ראוי שיקבל כמ"ש. אמנם גם היא מפסדת, שהיא כבושה בעצמה ואינה יכולה לפשט זהריה. ועוד, שאינה פועלת הפעולה הראויה לה, שהיא זיכוך הגוף. ואלו היתה פועלת אותה, היתה משתלמת בזה שלימות גדול, מצד מהות הפעולה עצמה, שהרי פעולת שלימות היא היות מטיב ומשלים זולתו. ועוד שזאת היא הפעולה הנאותה לה לפי מבעה וחוקה, שלכך נוצרה, וכל נברא משתלם כשפועל מה שחקק לו בוראו ית' שיפעל, וחסר משלימות כל זמן שלא יפעלהו. ואמנם בצאת הנשמה מהגוף ולכתה אל עולם הנשמות, הנה שם מתפשטת ומזדהרת בזהריה, כפי מה שראוי לה על פי מעשיה. ובמה שהיא משגת שם כל זמן היותה שם, מתחזקת ממה שנתחלשה בגוף, ומזדמנת יותר למה שראוי שתעשה בזמן התחיה. עד שכשתשוב בגוף בזמן הראוי, תוכל לפעול בו הפעולה הנאותה לה, דהיינו הזיכוך שזכרנו:
>הפרש בין כניסת הנשמה בעובר וכניסתה בתחיה<:
חלק ב
הפרש בין כניסת הנשמה בעובר וכניסתה בתחיה<:
יג. ואולם צריך שתדע, כי גם עתה בהכנם הנשמה בגוף העובר, אע"פ שלא קנתה עדין שלימות במעשיה, הנה מצד יקרה וזוהרה העצמי היה ראוי שתתן זיכוך גדול לחומר, עד שיהיה יוצא מגדר המין האנושי. אמנם גזירתו ית' כובשת אותה ומעלמת כחה וממעטת זוהרה, באופן שלא ימשך ממנה ענין זה. אבל תשב שמה לוטה בעצמה, באותו השיעור המצטרך לפי הכונה העליונה, ופועלת בגוף באותו הסדר והשיעור הנרצה מחכמתו ית'. והנה כפי מעשיה הטובים שעושה והולכת, היה לה להתפשט ולהזדהר כמ"ש, ואז היה מגיע ממנה הזיכוך לגוף, ואמנם לפי הגזירה שביארנו למעלה, לא יתכן לה זה אלא בהיותה בעולם הנשמות. אכן בשובה בגוף אחר התחיה, לא תתמעט ולא תתעלם, אלא תכנס בכל זהריה ובכל כחה, ואז מיד תזכך את הגוף ההוא זיכוך גדול, ולא יצטרך לו הגידול מעט מעט שצריך עתה לילדים, אלא מיד בשעתו תאיר בו, ומיד תזככהו זיכוך גדול. ואמנם לא ימנע זה, שיהיו לגוף ולנשמה יחד עילוים אחר עילוים. אבל הענין הוא, שמיד בבוא הנשמה בגוף יהיה האדם ההוא יקר ונעלה, וגופו יקבל מיד זיכוך ראשון, יתעלה בו מכל מה שהיה כל ימי חייו הראשונים. ויהיה הזיכוך ההוא כפי כל המעשים הטובים שעשה כבר, וישים אותו במדריגה שראוי לו להיות בין הזוכים ליהנות בשלימות. ואחר כך יתעלו שניהם עילוים אחר עילוים, כפי מה שראוי למי שהוא במדריגה ההיא:
) והוא מה שאמר הכתוב "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד", וכמ"ש הנביא בראשית נבואתו על נחמות ישראל ושלמותו אחרי אבלם, "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו", ר"ל שגם בארץ הנשמה הלזו הנדמית למדבר, מקום משכן כל כוחות הטומאה, אשר חסר הוא מכל שלימות, גם שם יפנה המקום מכל סיג וטומאה, ויתגלה בו יחוד ה' וקדושתו, כי גם בעולם הזה כולם ידעו את ה', לסלק את המסילה, להמשך הנפש ג"כ אחרי רצונו יתברך, וללכת בדרכיו, ומצד זה יקנה גם עולם השפל הזה גדר שלימות הרוחנית, ולהיות נצחי כמוהו, והוא ענין חורבן העולם שזכרו חז"ל באמרם "שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב", כי ידוע שכל דבר שצריך לעלות למדרגה היותר גדולה, צריך שיפשוט צורתו הראשונה, ואח"כ יכול ללבוש צורה חדשה, כמו שמצינו בגרעין הנזרע בארץ, שאי אפשר לו לצמוח ולעשות פרי, כי אם אחרי שיתרקב וכלה בארץ ופושט צורתו הראשונה לגמרי, וכן הוא ענין המיתה שנגזר על האדם אחרי שעל ידי חטא אדה"ר נתחזק זוהמה ותאוה מגונה בנפשו היסודי, ואין אדם צדיק בארץ, לכן מיתתו טובה לו שיזדכך ויפשוט צורתו הראשונה, ואז יתחדש בעולם התחיה בצורה חדשה בגוף חדש מזוכך ומלובן טהור ונקי, וכמו"כ נגזר חורבן על כל עולם התחתון הזה, שיפשוט צורתו הראשונה, ויתחדש ויתקדש בצורה חדשה אחרת ויהיה זך וטהור כמדרגות העליונים ממש:
וענין שלימות הנצחיות הזה שאנו מקוים אליו, שהוא שכר עולם הבא באלף השביעי, הוא תלוי במה שאנו מיחדים שמו יתברך בעולמו בכל יום, ואתה תשמע נפלאות מתורתינו הקדושה, הנה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני וכו' דכתיב שמע ישראל, ואני אעשה אתכם וכו' דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", והוא דבר גדול ועמוק, כי יחודם של ישראל ושלימותם תלוי בגילוי יחודו יתברך בעולמו:
פא) ונבאר תחילה ענין היחוד שאנו מיחדים אותו יתברך, והוא שידוע שאחד מעיקרי תורה הקדושה, שהוא יתברך המשגיח על ברואיו עד הבריאה היותר שפלה שבעולם התחתון בפרטות, בכל פרט ופרט ואין דבר זולת השגחתו יתברך, שלא כדעת החוקרים ודורות הראשונים שרבו מכחשי השגחתו יתברך, ואמרו שהוא יתברך לפי יחודו אין שייך בו שינוי מרצון לרצון, ושינוי הפעולות לטוב ולרע, לחסד ולשבט, וכן לכל ענינים המשתנים בהנהגה לכל נברא לפי ערכו ולפי מעשיו, ולפי שינוי הזמן, אבל הם לא ידעו אל פעולת ה', ובחשכה יתהלכו ולא ידעו שמץ מחכמה העליונה, אשר זכינו לה מחכמת תורה הקדושה, אשר היא נובלות חכמה של מעלה:
פב) וענין זה נפלא ומובן על ידי הקדמה אחת אשר כתבו חכמי האמת מענין שרש צמצום הראשון שנעשה מזה מקום לבריאה, ומזה בא כל מדרגות העולמות זה למעלה מזה, ושינוי מצביהם וכל פרטיהם, ואף שדבר זה עמוק הוא מאד ליודעי חן, מ"מ נרחיב בזה הדבור לפתוח להבין שמץ מינייהו גם לפשטות הדברים, והוא, כי זה אחת מנפלאותיו יתברך אשר הוא בלתי תכלית וגבול, לכן רצונו יתברך בלתי תכלית, והוא ורצונו אחד, מ"מ ברוב חסדו אשר רצה להיטיב לזולתו, צמצם רצונו להטות לגבול ותכלית, בכדי שיהיה מקום לנמצאים, ומזה נולד השינוי מצב בהם, כל נברא לפי מקומו ומדרגתו, וכל עצם הטוב הגמור הוא מאת רצונו הטוב יתברך
חלק ג
נמצא שכל מי שהוא קרוב יותר במדרגה ועליון בבריאה, הוא מוכן לקבל הטוב יותר, יותר ממי שהוא ממטה ממדרגתו, והדבר נדמה לבית אשר בעצמו הוא חשוך ולא אור, וע"י אור השמש הנכנס בחלונותיו הוא מאיר בכל הבית, ולפי ערך כמות גודל ורוחב החלון, ולפי רבוי החלונות ולפי מעוטן וקטניותן משתנה האור בבית ג"כ, אף שאין זה שינוי באור נצוצי השמש, רק מצד הכנת הבית המקבל מאורו, וכל הרע והפורעניות נמשך מצד יותר העלם אור שלימות טוב רצונו יתברך, עד שבסוף המדרגות כולן אשר שם העלם אור שלימותו יתברך בתכלית הוא עצם הטומאה והרע הגמור, וכל יצה"ר וסיטרין בישין הרי הראיתיך בעין היאך ההשגחה אף שהוא מעצם רצונו ויכולתו יתברך אין שייך בה שינוי ורבוי ופירוד, רק מצד העלם אור בב"ת לכ"א לפי מדרגתו, וכן הוא הכל ע"פ תורה הקדושה, אשר היא רצונו יתברך, וכל המתרחק יותר ממצוותיו ועבודתו, הוא מתרחק יותר מרצונו, ובזה תלוי העונש והשכר של השומר תורתו, ועושה ומתקרב יותר אל רצונו יתברך: