אחרית הימים

ארמילוס


מלך עריץ שימלוך באחרית הימים קרוב לזמן הגאולה.


בתרגום לספר ישעיה י"א ד' מופיע ארימלוס רשעא. בקרב היהודים נתפשטה האמונה כי באחרית הימים יקום מלך קשה כהמן להשיב לב ישראל לאביהן שבשמים על ידי גזרותיו ורשעתו, ושם המלך הזה קראו ברבות הימים ארמילוס - והוא רמולוס בהוספת "א" על שם מיסדה של העיר הרשעה רומי אשר תפול ולא תוסיף קום בימי המשיח. ואת זה לנגד זה קראו בשמות: הגואל האחרון, דוד יהי שמו, כשם המלך הראשון ליהודה (ירושלמי ברכות פ"ב ומדרש איכה פ"א ט"ז הוצאת בובר עמ' 90), והמלך האחרון למלכות הרשעה יהיה שמו ג"כ כשם המלך הראשון שלהם והוא ארמילוס או רמולוס. זאת תוכן ההגדה הישנה אשר נמצאה אצל ר' סעדיה גאון ובתרגום לישעיה י' ובתרגום יונתן עה"ת דברים ל"ד ג'. במדרש ויושע מתואר ארמילוס כבריה משונה. הנוצרים האמינו כי האנטי-קריסטוס יהיה בן השטן כאשר יאמינו משיחם הוא בן אלהים, ומההגדות האלה יצאה ההגדה שארמילוס הוא בן האבן והשטן השווה בדמותו ומעשהו להאנטי-קריסטוס בהגדת הנוצרים.

ארימלוס - מלך עריץ ורשע שימלוך באחרית הימים קרוב לזמן הגאולה. שני התלמודים והמדרשים הקדמונים אינם מכירים את אגדת, ארמילוס ויתכן כי המקור הקדום ביותר של ההגדה הזאת הוא התרגום לישעיה י"א ד' שמתרגם:

ורוח שפתיו ימית רשע = וממליל ספוותיה יהי ממית ארמילוס רשיעא.

יתכן כי המלה ארמילוס הוא הוספה מאוחרת על פי המדרשים המאוחרים שמכילים הגדות רבות על ארמילוס.

בימי ר' סעדיה גאון הייתה אגדת ארמילוס מפורסמת ברבים עד כי גם רס"ג מאריך בה בספרו האמונות והדעות, מאמר (השמיני) על הגאולה האחרונה. וזה לשונו:

"אבל קדמונינו ז"ל קבלו שתקראנה אותנו צרות רבות ורעות, שנבחר בעבורם התשובה ונהיה ראויים להגאל... ואמרו שסיבת זה (של הצרות) עמידת איש מבני יוסף בהר הגליל, ויתקבצו אליו אנשים מבני עמנו, וילך אל ירושלים אחר שיהיה ברשות אדום, ויעמוד שם עמם זמן. ואחר כן יעלה עליהם מלך ששמו ארמילוס, וילחם בה, וילכוד העיר ויהרוג וישבה ויענה. ויהיה האיש אשר משבט יוסף בכלל ההרוגים, ויהיו עמנו בצרות גדולות... עד אשר ירעבו ויצמאו וכו' ואז ייראה להם אליהו ותבוא הגאולה... ויבא בן דוד פתאום... עד אשר יגיע אל ירושלים. ואם תהיה ביד ארמילוס יהרוג אותו ויתפשנה" (אמונות ודעות קראקא תר"ס 162-160; במקור הערבי 239-241).

מקור רבנו סעדיה לא ידוע ודבריו קרובים לדברי "אגדת משיח" (פסיקתא זוטרתא פרשת בלק; בית המדרש לייליניק ח"ג 141), שם מסופרת הגדה קרובה לזאת על גוג ומגוג.

שונה מזו היא הגדת ארמילוס בסוף מדרש ויושע, שם מבדיל בעל המדרש בין גוג ומגוג וארמילוס, באומרו כי אחר מגפת גוג ומגוג,

"יקום מלך אחד רשע ועז פנים ויעשה מלחמה עם ישראל שלושה חדשים ושמו ארמילוס ואלו הן אותותיו: יהיה קרח ועינו אחת קטנה ואחת גדולה, וזרוע של ימין טפח ושל שמאל שתי אמות וחצי, ויהיה לו צרעת במצחו, ואזנו הימנית סתומה ואחת פתוחה, וכשיבוא אדם לדבר לו טובות מטה לו אזנו הסתומה, ואם ירצה אדם לדבר לו רעה מטה לו אזנו הפתוחה. ויעלה לירושלים ויהרג משיח בן יוסף... ואח"כ יבוא משיח בן דוד וכו וימית ארמילוס הרשע שנאמר: וברוח שפתיו ימית רשע. ואח"כ יקבץ הקב"ה ישראל הפזורים לכאן ולכאן".

ככל הדברים האלה נמצא גם כן ב"נסתרות שנגלו לר' שמעון בן יוחאי" (בית המדרש לייליניק ח"ג 80) ועוד נוסף על זה המאמר:

"והוא (ארמילוס) בריה דסטנא ודאבנא".

מאמר הסתום זה מתפרש על פי האגדה שנמצאה ב"אותיות המשיח" (בית המדרש להנ"ל ח"ב 60 ובקצור בס' זרובבל 56 ובבתי מדרשות לווערטהיימר ח"ב 29) וזה לשונו:

אמרו שיש ברומי אבן של שיש דמות נערה יפת תואר, והיא אינה עשויה ביד אדם אלא הקב"ה בראה כן בגבורתו, ובאים רשעי אומות העולם בני בליעל ומחממין אותה ושוכבים אצלה, והקב"ה משמר טפתן בתוך האבן ובורא בה בריה ויוצר בה ולד, והיא מתבקעת ויוצא ממנה דמות אדם ושמו ארמילוס השטן... אורכו שתים עשרה אמה ורוחבו שתים עשרה ובין שתי עיניו זרת והן עמוקות, אדומות ושער ראשו כצבע זהב, פעמי רגליו ירוקין ושתי קדקדין יש לו. ויבוא אצל אדום הרשעה ויאמר להם משיח אני, אני אלהיכם! מיד מאמינים בו וממליכים אותו עליהם.

באותה שעה משגר לנחמיה בן חושיאל (=משיח בן יוסף) ולכל ישראל ואומר להם: הביאו לי תורתכם, והעידו לי שאני אלוה... באותה שעה יקום נחמיה בן חושיאל... ושלשים אלף שעמו ויעשו עמו מלחמה, ויהרגו ממנו מאתים אלף. מיד יחרה אפו של ארמילוס הרשע ויקבוץ כל חילי אומות העולם לעמק החרוץ וילחם עם ישראל... ויהרג משיח ה'... ותהי צרה לישראל שלא הייתה כמותה... ויבא ארמילוס וילחם במצרים וילכדה... ויחזור פניו לירושלים להחריבה פעם שניה... יעמד מיכאל ויתקע שופר שלוש פעמים... תקיעה ראשונה יגלה משיח בן דוד... ויבוא לירושלים... וישמע ארמילוס שעמד מלך לישראל... מיד יקבץ כל חיילי אומות העולם ויבוא להלחם עם משיח ה'... והקב"ה מוריד אש וגפרת מן השמים... מיד ארמילוס הרשע ימות הוא וכל חילו (שם).

נראה כי מוצאן של האגדות הללו ממקורות שונים: עוד בימים הראשונים נתפשטה כבר האמונה בין היהודים כי באחרית הימים יקום מלך קשה כהמן להשיב לב ישראל לאביהן שבשמים על ידי גזרותיו ורשעתו ושם המלך הזה קראו ברבות הימים ארמילוס - והוא רמולוס בהוספת "א", על שם מיסד העיר הרשעה רומי, שתיפול ולא תוסיף קום בימי המשיח. כנגדו קראו את הגואל האחרון "דוד", כשם המלך הראשון ליהודה (ירושלמי ברכות פ"ב ומדרש איכה פ"א ט"ז הוצאת בובר עמ' 90). המלך האחרון למלכות הרשעה יהיה שמו כשם המלך הראשון, ארמילוס או רמולוס. זאת תוכן ההגדה הישנה אשר נמצאה אצל ר' סעדיה גאון ובתרגום לישעיה י' ובתרגום יונתן עה"ת דברים ל"ד ג'.

שלב נוסף נמצא בהגדה במדרש ויושע, אשר תתאר את ארמילוס כבריה משונה. גם התלמוד תאר את פרעה שבימי משה כבריה משונה (עי' מועד קטן י"ח). כמו שקראו למלך הראשון שהצר לישראל "שפל אנשים", כך תארו גם את המלך האחרון.
בדרך אחרת התפתחה האגדה על הולדות ארמילוס מאבן ושטן או מאבן וטפת רשעים. אגדה זו באה מאגדות הגוים. אגדה ישנה מוסרת כי ווירגילוס, המשורר הרומי, הקים מצבת אבן שהייתה יפה כל כך, עד שהרומיים זנו עמה.

נוסף על אגדה זו האמינו הנוצרים כי אנטיקריסטוס יהיה בן השטן, כשם שהם מאמינים שמשיחם הוא בן אלהים. מאגדות אלה נולדה האגדה שארמילוס הוא בן האבן והשטן השווה בדמותו ומעשהו לאנטיקריסטוס בהגדת הנוצרים. את הדמיון בין ארמילוס ואנטיקריסטוס כבר ראו הסופרים בדורות שלפנינו. ובכ"י לתרגום יונתן על התורה לדברים ל"ד ג' נמצאת אגדה ש"ארמילוס הוא מה שאומות העולם קוראין אנטיקרישטו" וכן ב"אותות המשיח" (בית המדרש לייליניק ח"ב 60) כתוב:

"ושמו ארמילוס השטן זה שהאומות קורין אותו אנטיקרישטו".

אין ספק כי חמשת התבות האחרונות הם תוספת