אחרית הימים

כיצד יתכן הדבר שגדולי עולם ואדיריו - כר' סעדיה גאון 1 , רמב"ן 2 ועוד 3 , - אשר חישבו את הקץ, טעו בחשבונם
המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל מבאר, שכל אותם תאריכים שקבעו חכמינו בענין הקץ, "לא שהיו גוזרים שכך יהיה בודאי באותו זמן ובאותה שעה, רק שגילה לנו זמן מוכן שראוי שיהיה בו הקץ, ועד אותו זמן אין ראוי שיהיה הקץ כלל".

אלא שדבריו אלו טעונים ביאור, שכן לדבריו עולה, שבכל אותם מאות שנים שבין חורבן בית שני ועד לאותו תאריך הנקבע על ידי החכמים שחישבו את קץ הגאולה, לא תתכן אפשרות לביאת הגואל.

מאידך, כידוע, אחד מעקריה של אמונתינו הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" ולא זו בלבד אלא אף "אחכה לו בכל יום שיבוא", וכפי שהוכח ונתבאר ונתלבן על ידי מרן הגרי"ז מבריסק מפסוקים, מאמרי חז"ל ודברי רבותינו הראשונים, שהצפיה לביאת המשיח הינה חלק בלתי נפרד מהאמונה בבואו, משולבות הן וקשורות זו בזו 4 , בו ברגע אשר החלה האמונה בבואו - היה זה בעת חורבן בית שני - בו ברגע החלה גם הצפיה לבואו, ומאז שהחלה שוב לא פסקה ולו לרגע קט עד עצם היום הזה, והרי היא שרשרת רצופה של כאלפיים שנות אמונה, המלווה בצפיה לביאת הגואל.

לאור זה, עומדים אנו ותמהים, כיצד יתכן לשלול את אפשרות בוא המשיח מעת החורבן ועד לאותו מועד שנקבע על ידי החכמים שחישבו את הקץ או כלשון המהר"ל מפראג "ועד אותו זמן אין ראוי שיהיה הקץ כלל", והלא נסתר בכך אחד מעקריה של האמונה "אחכה לו בכל יום שיבוא".

תשובה לדבר: במסכת סנהדרין 5 מבואר, כי ישנם שני מועדי גאולה, האחד קץ לגאולה ד"בעתה" והשני קץ לגאולה ד"אחישנה", "זכו אחישנה לא זכו בעתה".

חישוב וקביעת מועד לביאת הגואל, אפשרי הוא, רק בנוגע לקץ הגאולה ד"בעתה", משום שקץ גאולה זו איננו תלוי בשום גורם, אלא הזמן הנקבע והנקצב לו משמים הוא הגורם לה לגאולה שתבוא. לא כן קץ הגאולה ד"אחישנה" לא יתכן לעולם לחשב את תארי,י מועדו, שכן איננו תלו' אלא במעשי ישראל וזכויותיהם ולא בתאריך מסוים, אם יזכו מיד הם נגאלים "היום אם בקולו תשמעו", ואם לאו...

על פי דברים אלו, קושיתנו על דברי המהר"ל מפראג, סרה לה כמין חומר, אמנם חישבו אותם חכמים את קץ הגאולה, ובכך הגבילוהו מעת החורבן ועד לאותו תאריך שעלה להם בחשבונם, אולם לא היתה זו הגבלה אלא מגאולה ד"בעתה", אך גם באותו הזמן המוגבל מגאולה ד"בעתה", עדיין קיוו וציפו שהבורא יחיש את גאולתם על ידי שיזכו במעשיהם, יוצא איפוא, כי למרות הגבלת אותם חכמים את מועד הגאולה, צפייתם של ישראל לביאת הגואל לא פסקה מעת חורבן הבית עד עצם היום הזה, כי על כן לא הגבילו חכמי ישראל אלא את בואו בגאולה ד"בעתה", ולא את בואו בגאולה ד"אחישנה" 6 .

תשובה נוספת על שאלתנו, מצינו בספר קץ הפלאות 7 , שביאר כי אותם חכמים שאמרו תאריכים שונים לזמן קץ הגאולה, לא היתה כוונתם בזה, שבודאי יבוא המשיח באותו העת, אלא שלפי דעתם זהו הזמן המסוגל והראוי ביותר לבואו, כי הנה ישנן הרבה תקופות שאם באותה עת יעשו תשובה היא תתקבל ביתר שאת ותבוא הגאולה, והם נקראים זמני פקודה, אלא שבעוונותינו החמצנו הרבה זמנים כאלו, וכמאמר חז"ל 8 , אלפיים שנים האחרונות הם שני משיח, ובעוונותינו כי רבו יצאו מהם מה שיצאו ועדיין משיח לא בא 9 .