אחרית הימים

לְהָבִין דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם

דברי חכמים על:
חמה שעמדה למשה רבנו תעמוד ליהושע המושיע הרי הוא משיח בן יוסף


תנא דבי אליהו פרק ב
ד"א למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל (תהי' יט ב)
והלא הם קבועין במקומן ואין זזין משם לעולם
אלא אעפ"י שהכל שלו והכל מעשה ידיו אין שמחתו בכל אלא עם זרעו של אברהם בלבד שנאמר יום ליום יביע אומר (שם שם ג)



מה טיבן של שני ימים הללו.
אלא זה יומו של משה שבישר יומו של יהושע
שנאמר היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (דברים ב כה)



ושמא תאמר הואיל והקב"ה הרג את סיחון ואת עוג מי הגיד לכל באי עולם
אלא זה חמה שעמדה לו למשה



והיכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק
שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמ' יז יב)
וכי עד אותה שעה לא בא השמש שכתב עד בא השמש
אלא זה חמה שעמדה לו למשה.



והיכן מצינו שבישר משה יומו של יהושע
שנאמר ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע (שם שם יד) א"ל יהי רצון שתעמוד לך חמה כדרך שעמדה לי



והיכן מצינו שעמדה לו ליהושע בשעה שעשה מלחמה עם מלכי האמורי בגבעון
שנאמר אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים (יהושע י יב-יג)

מבוא
הדרשה מביעה רעיון שלם בעל שני מרכיבים עיקריים:
1. היום של משה רבנו במלחמת האמורי בכיבוש עבר הירדן המזרחי, בישר את יומו של יהושע במלחמת האמורי בכיבוש עבר הירדן המערבי.
2. משה רבנו בישר ליהושע אחרי ניצחונם המשותף על עמלק, שתהיה לשניהם מערכה נוספת וסופית נגד עמלק באחרית הימים.
בארבעת המלחמות עמדה-תעמוד השמש.
הדרשה נסמכת על הפסוק: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת
היא שואלת שש שאלות, ועונה עליהם.

שאלה ראשונה ותשובה: העיקרון

ד"א למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל (תהי' יט ב) והלא הם קבועין במקומן ואין זזין משם לעולם
אלא אעפ"י שהכל שלו והכל מעשה ידיו אין שמחתו בכל אלא עם זרעו של אברהם בלבד שנאמר יום ליום יביע אומר (שם שם ג)
פסוק אסמכתא:
תהי' יט
(ב) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ:
(ג) יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת:

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים סיפור של כוכבים הנעים בתנועה סיבובית מעגלית קצובה שנחשבת כקבועה ללא תזוזה,
הָרָקִיעַ מַגִּיד תנועה של הגדה מקובעת קשוחה כגיד,
זהו סיפור-הגדה דטרמיניסטי, האם הוא מרשים בקנה מידה של "כבוד א-ל"?

יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, הקב"ה שמח יותר בהבעת אֹמֶר של נביעה חדשה,
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת, הקב"ה שמח יותר בחיווי דָּעַת של תנועה גלית , מ"יום" שמתרומם לשיאו ויורד ל"לילה" ששוקע לשיאו וחוזר חלילה .
לזאת מסוגל רק האדם שהוא "מעט מאלוקים". הוא חי בתוככי הזמן הגלי ובכוחו ליצור גלי-מאורעות עצמיים בתוך סביבתו הגלית, הוא זז והולך, לא עומד ומקובע.

משה רבנו רמז על כך באומרו, שהשמים הם של הקב"ה, אבל האבות פעלו את "היום" ולכן בחר הקב"ה בזרעם:
דבר' י
(יד) הֵן לַי-הוה אֱ-לֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ:
(טו) רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק י-הוה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה:

נחמיה הצביע במפורש על אברהם אבינו כמי שידע להתהלך לפני ה' ולעשות גלים "ביום ובלילה":
(ט ו) אַתָּה הוּא י-הוה לְבַדֶּךָ אַתָּ {אַתָּה} עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים:
(ז) אַתָּה הוּא י-הוה הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם:

ירמיהו הנביא הגדיר זאת בניסוח עוצמתי:
(לג כה) כֹּה אָמַר י-הוה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:


שאלה שניה ותשובה: היום של משה בישר את היום של יהושע

מה טיבן של שני ימים הללו.
אלא זה יומו של משה שבישר יומו של יהושע שנאמר היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (דברים ב כה)
פסוק אסמכתא:
תהי' יט
(ג) יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת:

דבר' ב
(כד) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:
(כה) הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ:

פסוק אסמכתא סמוי:
יהו' ג
(ז) וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם משֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ:

המחבר מפרש את המילים יַבִּיעַ אֹמֶר כ-"יבשר": יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר - יוֹם לְיוֹם יבשר אֹמֶר
ואז הוא שואל: גל-יום של מי בישר גל-יום של מי?

הקב"ה אמר את הביטוי הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל למשה רבנו וליהושע כנ"ל, מכאן שיומו של משה רבנו במלחמת סיחון האמורי בישר את יומו של יהושע במלחמת האמורי .

מהי משמעות "הבשורה" ?
גל-היום של משה רבנו במלחמת סיחון ועוג התלכד עם גל-היום של יהושע במלחמת האמורי והעצים אותו לשיא של חיבור שני הגלים .

שאלה שלישית ותשובה: השמש שעמדה במלחמת סיחון פירסמה את הניצחון

ושמא תאמר הואיל והקב"ה הרג את סיחון ואת עוג מי הגיד לכל באי עולם
אלא זה חמה שעמדה לו למשה
פסוק אסמכתא:
דבר' ב
(כד) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:
(כה) הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ:

כיצד עשה הקב"ה שהַיּוֹם הַזֶּה של משה רבנו במלחמת סיחון ועוג יתפרסם ויטיל פחד ויראה על פני העמים?
תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם – הקב"ה העמיד את החמה באותו יום, וכך התפרסם הניצחון של אותו "יום" .
מסקנה:
"השמים העומדים" משרתים את ארועי "היום הגלי" – ה"יום" חשוב מה"שמים", כמו שכתב המחבר בתחילת הפיסקא.

שו"ת זה בא להבהיר עניין סמוי בפרשת ההיקש של "היום הזה".
בשני הימים הנ"ל התרחש נס של עמידת השמש (ר' להלן), אבל הַיּוֹם הַזֶּה של משה רבנו התרחש בתקופה של הנהגה ניסית ולכן "היום" לא היה זקוק לבשורה-העצמה, ואילו הַיּוֹם הַזֶּה של יהושע התרחש בתקופה של הנהגה טבעית ולכן "היום" היה זקוק לבשורה-העצמה של הַיּוֹם הַזֶּה של משה רבנו.

שאלה רביעית (ראשונה מהסוג "היכן מצינו") ותשובה: השמש עמדה במלחמת עמלק במדבר

והיכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק
שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמ' יז יב)
וכי עד אותה שעה לא בא השמש שכתב עד בא השמש
אלא זה חמה שעמדה לו למשה.
פסוק אסמכתא:
שמות יז
(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:
(יב) וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:
(יד) וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל משֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ההנחה שחמה עמדה למשה במלחמת עמלק היא וודאית מק"ו: אם כדי לירא את כל העמים עתיד הקב"ה להעמיד חמה למשה במלחמת סיחון, ק"ו שיעמיד לו חמה כדי לירא את עמלק ש"אינו ירא אלוקים".
אבל היכן מצינו בפסוק שהקב"ה העמיד חמה למשה במלחמת עמלק?

כתוב: וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ – עפ"י הזמן שנמדד ע"י שעון, ידיו של משה היו אמונה עד הלילה ועד בכלל, אבל עפ"י הזמן הנמדד ע"י מערכות השמים, מאחר והשמש באה ולא שקעה, ידיו של משה רבנו היו אמונה ביום בלבד.

מה בין עמידת השמש במלחמת סיחון לעמידתה במלחמת עמלק?
שתי המלחמות היו בתקופה של הנהגה ניסית, אבל בזמן מלחמת עמלק היה עם ישראל במצב של רפיון ידים ולכן הוא נזקק להרמת ידי משה, ואז כשכיוונו את ליבם לאביהם שבשמים, ניצחו


שאלה חמישית (שניה מהסוג "היכן מצינו") ותשובה: משה בישר ליהושע שהם עתידים לשוב ולהלחם בעמלק באחרית הימים

והיכן מצינו שבישר משה יומו של יהושע
שנאמר ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע (שם שם יד)
א"ל יהי רצון שתעמוד לך חמה כדרך שעמדה לי

פסוק אסמכתא:
שמות יז
(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:
(יב) וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:
(יד) וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל משֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

בהבנה ראשונה היינו מייחסים את האמירה של משה ליהושע: יהי רצון שתעמוד לך חמה כדרך שעמדה לי לעמידת החמה במלחמת האמורי, אבל זה לא יתכן כי בפסוק האסמ' מצווה משה לשים באוזני יהושע הבטחה בעניין מלחמת עמלק, לכן מוכרחים לומר שהאמירה של משה ליהושע מתייחסת למלחמה בעמלק, ויהושע הרי לא נלחם בעמלק – מכאן שמדובר במלחמתו של יהושע בעמלק באחרית הימים!

נראה לומר שהלשון של המחבר נשענת על הפסוק:
(במד' יג טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח משֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ:
כלומר, הושע הושיע את ישראל במלחמת עמלק במדבר, והוא עתיד להושיע (יהושע – לשון עתיד) אותם במלחמת עמלק בסוף הימים כפי שנתנבא בלעם:
(במד' כד כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:

העניין הזה נרמז בדברי הנביאים. חבקוק מתאר את המלחמה האחרונה בעמלק, שתהיה דומה בשלושה דברים למלחמה הראשונה בעמלק: נשיאת ידים, עמידת השמש, תשועה ע"י מושיע=יהושע.
שמות יז
(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:
(יב) וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:
(יד) וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל משֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: חבקוק ג
(י) רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא:
(יא) שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ:
(יב) בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם:
(יג) יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ מָחַצְתָּ רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר סֶלָה:

וכן ניבא עובדיה: (א כא) וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-הוה הַמְּלוּכָה:

עפ"י דברי הרמב"ן אפשר לדייק כך: משה רבנו בישר ליהושע ששניהם עתידים לשוב ולהלחם בעמלק באחרית הימים, משה רבנו הוא אליהו הנביא "המבשר", ויהושע הוא משיח בן יוסף הלוחם, שהחמה תעמוד לו במלחמתו

רמב"ן, שמ' יז ט
ויתכן שפחד משה פן יתגבר בחרבו מפני היותו עם נוחל החרב מברכת הזקן שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, כי עמלק מזרע עשו (שם לו יב), וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו (ע"ז ב:) שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא, ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו, ממנה נושע לעולם, כאשר אמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם , על כן התאמץ משה בדבר.
שאלה שישית (שלישית מהסוג "היכן מצינו") ותשובה: השמש עמדה ליהושע במלחמת האמורי

והיכן מצינו שעמדה לו ליהושע בשעה שעשה מלחמה עם מלכי האמורי בגבעון
שנאמר אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים (יהושע י יב-יג)
פסוק אסמכתא:
יהושע ז
(יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַי-הוה בְּיּוֹם תֵּת י-הוה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן:
(יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים:
(יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ י-הוה בְּקוֹל אִישׁ כִּי י-הוה נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל:

החמה עמדה למשה במלחמת סיחון (כנ"ל), היכן מצאנו שחמה עמדה ליהושע במלחמת האמורי ?
בספר יהושע כתוב במפורש שהחמה עמדה ליהושע במלחמת האמורי, ורומזת: "הלא היא כתובה על ספר הישר", כתובה בתורה (ר' תרגום) במלחמת סיחון.

הוספה

מלחמות האמורי נשענות על הפסוקית: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר
מלחמות עמלק נשענות על הפסוקית המשלימה: וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת.
במלחמות האמורי אכן מצאנו "יום" – "היום הזה אחל" וגו' כנ"ל, אבל במלחמות עמלק לא מצאנו "לילה" ?
אלא שה"יום" מסומן ע"י המאורות, וה"לילה" מסומן בעקיפין ע"י העדר המאורות,
כך יש מניה כפולה בעניין זמנו-של-אדם:
1) "יום" חודש שנה – ע"י המאורות,
2) "דור" – מ"לילה" של לידה עד "לילה" של מוות .
ואכן מצאנו במלחמת עמלק "דור" ולא יום: (שמות יז טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-הוה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:

על מלחמות האמורי נאמר יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר
וכנגדם אמר דוד המלך: (תהי' צו ב) שִׁירוּ לַי-הוה בָּרְכוּ שְׁמוֹ בַּשְֹּרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ:

על מלחמות עמלק נאמר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת
וכנגדם אמר דוד המלך: (דה"א טז כב-כג) אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: שִׁירוּ לַי-הוה כָּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ:

מִיּוֹם לְיוֹם פרושו לדלג משיא גל לשיא שאחריו,
מִיּוֹם אֶל יוֹם פרושו רצף של אותו יום, מתחילתו עד סופו .
מלחמות עמלק בישראל רצופות מהראשונה ועד האחרונה, שבו ימוגר עמלק כליל.