יום חמישי, 22 באפריל 2010

יום רביעי, 21 באפריל 2010

יום שני, 19 באפריל 2010

העצמאות שלך בסכנה...התוכנית לחיסול ישראל יוצאת לדרך!!!


 


חשיפה ראשונה של מה שהתקשורת העולמית מסתירה על הברית הגורלית של הוותיקן, הנצרות והאיסלם, העומדת לתפוס תאוצה עולמית, זו סכנה גדולה למדינה, אבל עדיין ניתן למנועה.


לפניך 10 דקות גורליות לחייך.


מה ערכת המגן שלך לסכנה הקרבה ובאה?


לפניך סרט בשני חלקים שמכיל את ערכת המגן שלך לקראת המלחמה האחרונה...


זכרו – מי שמוכן יותר מוגן!












גאולת עם ישראל על פי הקבלה - הרב יצחק בצרי

יום שבת, 17 באפריל 2010

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כנגד שלשת הקליפות - עשו ישמעאל וערב-רב
רשומה זו נכתבה במוצאי שבת
הספר שלענ"ד מתאר בצורה הטובה ביותר את 'מפת הקרב' בו אנו נמצאים, נקרא 'קול התור', , הוא נכתב על ידי רבי הלל משקלוב זצ"ל שהיה תלמידו של הגאון מוילנא זצוק"ל. בספר מביא רבי הלל תמצית מתורת הגאולה של רבו ויש בו ידע רב וחשוב מאד להבנת המצב שבו אנו נמצאים. בפרק ב' סעיף ב' מתאר הגר"א את הכוחות הפועלים מצד הקדושה ולעומת זאת מצד הטומאה ואלו דבריו: "על פי רבנו הגר"א ז"ל עלינו לבוא לעזרת ה' בגיבורים... התפקיד הכללי של שני המשיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הוא הגנה ומלחמה נגד שלשת ראשי הקליפות - עשו ישמעאל וערב רב... ההזדווגות של עשו וישמעאל היא על ידי ארמילוס שר הערב-רב, ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם ר"ל. ובזה עיקר עבודתנו ומלחמתנו אנו - לשבר ולמגר את כוח הערב-רב מישראל. הערב רב הוא שונאנו הכי גדול, הוא המפריד בין שני המשיחין. קליפת הערב- רב פועלת רק בדרך של אחיזת עיניים ובעקיפין, לכן המלחמה בערב רב היא המלחמה הכי קשה ומרה, ועלינו להתגבר בכל שארית כוחנו במלחמה זו. וכל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נגד הערב- רב, נעשה ממילא שותף לקליפת הערב-רב. ויהיה מי שיהיה – מוטב לו שלא נברא!..." דברי הגר"א מבוססים על דברי הזוהר הקדוש פרשת פנחס רמו ע"ב דברים אלו שנכתבו בשם הגר"א מעידים עד כמה הנושא חשוב לבירור ואת הסכנה של חוסר התייחסות אליו שהרי מי שאינו נלחם בערב-רב הופך ממילא להיות שותף שלו ואין צריך לפרט את הסכנה שבדבר זה גם הצגת המושג ערב-רב כמידות שליליות בלבד איננו נכון, כפי שניתן לראות לאורך כל הספר כדי להבהיר את הדברים הנ"ל אפרט במקצת את המושגים על פי 'קול התור' פרק ראשון סעיף כ משיח בן יוסף הוא הכוח הרוחני המסייע לכל פעולה הנעשית בהתעוררות אנושית שלנו על דרך הטבע לקירוב גאולת ישראל. הוא כולל שלשה סוגים:

1 מב"י העליון - מלאך הממונה על פעולותיו של מב"י 1. במלחמתו נגד שר הערב-רב. 2מב"י התחתון - הוא אחד בכל דור בחינת צדיק יסוד 2. עולם, הזוכה לפי מעשיו ושורש נשמתו לעשות לישועת ישראל והרמת קרן התורה במסירות נפש. 3מב"י השרוי בכל בית ישראל בכלל, כל הזוכה לפי מעשיו 3. לעשות באותן הפעולות של מב"י הרי הוא ניצוץ משורש נשמתו של מב"י, כל אחד לפי דרגת המעשים. מתפקידיו של משיח בן יוסף: קיבוץ גלויות, כיבוש וישוב ארץ ישראל להחזרת השכינה לארץ הקדושה ולביעור רוח הטומאה מן הארץ, בנין ירושלים, קיום מצוות התלויות בארץ, מלחמה באויבינו והפצת תורה לעם ישראל ובמיוחד תורת הסוד. כל זאת כהכנה להופעתו של משיח בן דוד זהו המשיח שכולנו מחכים לו, אדם צדיק מזרע דוד המלך, שישלים את פעולותיו של משיח בן יוסף, יבנה את בית המקדש השלישי הנצחי ויתקן את כל העולם כולו במלכות ש-ד-י. לפי תיאור תפקידיו של משיח בן יוסף אנו רואים שכיום אנו נמצאים בשלבים מתקדמים של פעולותיו אין זה אומר שלא תהיינה נסיגות כפי שאנו רואים לצערנו הגר"א אומר ש: "התפקיד הכללי של שני המשיחין מב"י ומב"ד הוא הגנה ומלחמה נגד שלשת ראשי הקליפות עשו, ישמעאל וערב-רב". קליפת עשו היום מתלבשת בעולם הנצרות ומיוצגת ע"י ארה"ב והאיחוד האירופי. מיצגיו של "עשו" מחדירים את תרבות אדום )התרבות המערבית לכל מקום בעולם שהדבר מתאפשר להם. תרבות אדום מקדשת את ההנאה הרגעית "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה"(, את המימוש העצמי האגואיסטי, את ההצלחה החיצונית כאשר הפנימיות נשארת רקובה, את הלבוש הפרוץ, את תרבות הרייטינג ואת כל הרעות החולות שאנו רואים מסביבנו. במדינת ישראל זוהי התרבות השלטת והיא עושקת את נשמות ישראל הקדושות )בעיקר ע"י אמצעי התקשורת למיניהם( ומרחיקה אותם מהאמת של התורה הקדושה ומפנימיות נשמתם. כן פועלים ארה"ב והאיחוד האירופי להחליש את מדינת ישראל ע"י לחץ למסירת שטחי ארץ ישראל לאויב, וכן ע"י השלטת ה"מוסר הנוצרי" בכל מוסדות המדינה. אצל הגויים שהמוסר הוא חיצוני

אין הדבר מהווה סכנה קיומית מכיוון שהם ממילא לא מתנהגים לפיו. אולם אצל יהודים שהמוסר הוא פנימיות נשמתם, התנהגות זו מהווה מתכון להשמדה עצמית כמובן שהתרבות המערבית איננה כולה שלילית אלא יש בה חלקים טובים, שבמידה שהם משתעבדים תחת הקדושה יש בהם תועלת רבה לתיקון העולם, וזוהי אחת המשמעויות הפנימיות של המתואר במדרש פרקי דר' אליעזר, פרק ל"ט( ש"ראשו של עשו קבור במערת המכפלה". קליפת ישמעאל כשמה כן היא, הכוח המלובש בישמעאל, כלומר בעולם המוסלמי הכולל בתוכו גם את מה שנהוג לכנותו באופן שקרי בשם "העם הפלסטינאי", . קליפה זו רוצה להשמיד את ישראל באופן פיסי ומובן שהיא מנוגדת למהלך של משיח בן יוסף. הן קליפת עשו והן קליפת ישמעאל לא מסוגלים לפגוע בעם ישראל ובתהליך הגאולה ובשני המשיחין, באופן משמעותי ללא עזרתו של הערב רב הנמצא בתוכנו, וכפי שכותב הגר"א : "ההזדווגות של עשו וישמעאל היא ע"י ארמילוס שר הערב-רב, ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם כולו". ברור לעין מיהו אותו ערב-רב ה"מזווג" את עשו וישמעאל. זהו השמאל הקיצוני שהשתלט על כל עמדות הכוח במדינה ומנסה להפוך אותה ל"מדינת כל אזרחיה", לבטל ממנה כל ערך יהודי ומוביל אותנו לתהליכי התאבדות פיסית ורוחנית בזוהר בראשית כה ע"ב מתוארים סוגים נוספים של ערב-רב, . . נראה שרובם של השמאל הם יהודים משורש טוב שעשוקים ע"י התקשורת, ובודאי אלו שכאבו את כאב אחיהם שגורשו מגוש קטיף, על אף חילוקי הדעות. לעומת זאת, אלו ששמחו והרגישו התעלות נפש בזמן הגירוש והסבל של המתיישבים וכלל "הציבור הכתום" ובמיוחד אלו שהתאכזרו בסדיסטיות נוראית, יש סבירות גבוהה להניח שהם שייכים לאנשי הערב-רב מכל מקום, לשם הזהירות, אנו תמיד משתמשים בביטוי שמוזכר בהלכה "חוששין להם", מכיוון שגם אם אנו עלולים לטעות, לחשוש ולהזהר מהם אנו בודאי צריכים. יחד עם זאת ישנם מקרים מובהקים שבהם הסבירות לטעות קטנה מאד. כן יש להבין על פי דברי רבנו הגר"א שיש כוח רוחני מיוחד ששולט בהם ארמילוס שר הערב –רב ומוביל מהלך מודע שתכליתו לפגוע בעם ישראל גשמית ורוחנית.

.בהמשך הספר "קול התור" כותב רבי הלל בשם הגר"א פרק החמישי-חלק א': "עקבות האתחלתא שבכל שלשת היסודות "יעודים מועדים ומיועדים" צריכים ללכת ולהעשות עד הדרגה הכי האחרונה של איתערותא דלתתא... ולא לסגת חלילה מפני איזה קושי ומכשול ח"ו, ומכש"כ בדרגות האחרונות שבהן מתגבר הסטרא אחרא כוח הטומאה יותר, כי לעומת התגברות הסט"א מתגבר יותר כח הקדושה הנסי והשפע העליון וישועה והצלחה... סייעתא דשמיא בכלל ובדרך נסית בפרט באה במדה כנגד מדה, במדה שהאדם מודד מודדין לו מן השמים, דהיינו באותה מדה שפעולת המצוה נעשית ע"י אדם בפועל בדרך הטבע, במדה זו באה סייעתא דשמיא, דרגה כנגד דרגה... וכן לדעת ולזכור שגם כחות הטומאה, קליפות הסטרא אחרא, יש להם

אותן הדרגות... כמובא בזוהר שמות דף כ"ז והם "עמק העכור" אשר בהגיעם ח"ו למלוא הדרגות האלה יכולים להשיג את כל גבורותם של עשו וישמעאל )שור וחמור דטומאה( ולהחריב את כל העולם. אך זה לעומת זה עשה אלקים ולעומתם עומדים הכוחות הגדולים של אותן הדרגות דקדושה של ב' המשיחין שור וחמור דקדושה... והם משיבים להם מלחמה שערה וכו', העומדים נגד כחות הטומאה האלה כקיר ברזל ועיר מבצר והם "קרני ראם" אפיתחא דקרתא, על קו הבינים בשערי ירושלים מערבה, אשר פה מבצר מלחמתו של שרו של יוסף נגד שרו של עשו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ". דברים חשובים אלו מתאימים לדברי הרמח"ל שהבאתי בתחילת הספר )סוף פתח דבר – עמ' 44-45( והם מלמדים אותנו שככל שמתקרב זמן הגאולה גם הסטרא אחרא מתגבר ביותר, כפי שאנו אכן רואים במציאות, ועלינו להתחזק בתפקידיו של משיח בן יוסף ולשאוב כוחות מהידיעה שהתחזקות הסטרא אחרא היא שלב בדרך לביעור הרע מהעולמות כולם לנצח נצחים. חשיבות מיוחדת ישנה לתפילה בעד הצלחתו של משיח בן יוסף במאבקו כנגד שר הערב-רב . בעל "קול התור" כותב: כבר עוררו ראשונים כמלאכים על החובה להתפלל בעד משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף, וכל העוסקים בישוב ארה"ק ומתפללים בעד משיח בן יוסף לוקחים חלק בהקלת ייסוריו וייסורי ארץ ישראל... בספר "מדרש שלמה" של הרש"ז ריבלין )נינו של בעל "קול התור"( פרק מ"ז מובאים הרבה מקורות בענין זה, ביניהם מהאריה"ק, מבעל "אור החיים", מהגר"א, מבעל "באר יצחק" תלמיד הגר"א, ועוד. בסידור הרש"ש עפ"י האריה"ק בתפילת בונה ירושלים באומרו "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין", כתוב: "יכוון להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא יהרג ע"י ארמילוס הרשע". רבינו הגר"א בביאורו ל"תיקוני זוהר חדש" דף ל"ב ע"א לפסוק: "וישכם אברהם בבקר...", אומר, שהשכים להתפלל בעד משיח בן יוסף שלא יהרג. בזוה"ק פרשת כי תצא דף רע"ו, רעיא מהימנא, מדובר על סבלו של משה רבינו בעד משיח בן יוסף שלא יתקטל. הגר"א בספרו "יהל אור" פרשת פנחס דף כ"ד, בקשר לפסוק "דלותי ולי יהושיע" אומר שבזה התפלל דוד המלך בעד משיח בן אפרים. המקובלים בירושלים בתקופה הישנה היו עורכים תפילות בעד מב"י, בייחוד בעת צרה ר"ל. גם המגיד ר' משה משקלוב "הדורש לציון" מדבר בדרשותיו בענין זה, ובשם אביו בעל "קול התור" בשם הגר"א מעיר שגם הדיבור במשיח בן יוסף והזכרת שמו, מעורר זכרון ורחמים, עפ"י הכתוב על אפרים, שהוא בטוריא דמב"י: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי עליו רחם ארחמנו נאום ה'". בזכות כל זאת יגן ה' על עמנו וארצנו ועל תורתנו הקדושה, ויחיש גאולתנו השלמה בב"א". מכאן מובנת החשיבות הגדולה של התפילה בעד משיח בן יוסף ולכן אביא כאן את נוסח התפילה כפי שמובא בספר "קול התור" )פרק חמישי(. כל אחד יכול לכוון בתפילת עמידה בברכת בונה ירושלים, כפי שכתב האריז"ל. מי שיכול לומר מידי פעם את תפילת "אבינו שבשמים" בודאי יש בכך מעלה גדולה, ובשעת צרה חשוב ביותר לומר גם את יתר הפרקים המובאים לאחר התפילה. "אבינו שבשמים, רחם על שארית יוסף עמך. אב הרחמן גואל ישראל וירושלים, מצמיח קרן ישועה, הושיעה נא והצליחה נא, ציר אמונים משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף נושא חוליינו וסובל מכאובינו במלחמתו נגד צורר ישראל ארמילוס הרשע )יש אומרים שצריך לחשוב שם זה ולא לאומרו(, וכמו שנאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" עובדיה א, יח, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" עובדיה א, כא, "והיה ה' למלך על כל הארץ" זכריה יד,ט. אבינו אב הרחמן הבוחר בירושלים ושוכן בציון, בטובך הגדול ישוב נא חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך. ונזכה כולנו לראות מהרה בהתגלות החזון הקדוש שנרמז ממעון קודשך לרבנו אליהו בן שלמה, נהורא דמשיח בן יוסף בדרגא דטוב. בפסוקים הקדושים: "אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו " ישעיה מד,ב, "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" תהילים עו, ג "חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן" ישעיה לג,כ במעלייתא דזיהרא עילאה.עוד יוסף חייוסף חי עודחי יוסף עודבן דוד חי וקיים

צור משגבנו מגן ישענו, הגן בעד עץ יוסף אשר ביד אפרים, הרם קרנו, קרן משיחך בן יוסף כאמור: "וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח" דברים לג,יז. השגיבה כחו לעמוד איתן כאמור: "ותשב באיתן קשתו" בראשית מט, כד. במלחמתו הקשה נגד אויבי עמך צוררינו, כדברי הבטחתך על נפילת גוג ומגוג)יחזקאל פרק לט: "על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך. ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וכו'. והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום – שם קבר בישראל וכו'. וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג. ונתתי את כבודי בגוים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם. וידעו בית ישראל כי אני ה' אלהיכם וכו'. לכן כה אמר ה' אלוהים עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל וקנאתי לשם קדשי". שגבנו ועזרנו צור משגבנו להגיע במעשה ידינו על נחלת קדשנו לדרגת מספרו הגדול והמקודש )מטטרון שר הפנים( שרו של משיחא דאתחלתא "טצ"ץ ביסוד" אחוז בשני צבאות ימינא ושמאלא - וראו כל עמי הארץ את ישועת אלהינו מהרה. אבינו אב הרחמן, תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך וכו' בזכות העוסקים בתיקוני צפנת פענח וכוונותיהם לביעור רוח הטומאה ולקדוש שמך הגדול והקדוש, בזכות העוסקים בישוב ארצנו הקדושה ובבנין ירושלים, בזכות בניך יושבי נחלתך הסובלים ייסורי ארץ ישראל ומקבלים את הייסורים באהבה למען קידוש שמך וקירוב גאולת עמך ונחלתך מהרה. בזכות כל זאת יחיה בן יוסף משיחא דאתחלתא ולא יפול כתפילתו של רעיא מהימנא מרע"ה ודוד המע"ה ותפילתם של עוד ראשונים כמלאכים, בעד חיי והצלחת משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף. וכפי שגזרו צדיקי עולם, צדיקים גוזרים והקב"ה מקיים. "צדיק באמונתו יחיה" חבקוק ב, ד, והיו עץ יוסף ועץ יהודה לאחד ביד ה' ע' יחזקאל לז, וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" בראשית לט, ג.עוד יוסף חי יוסף חי עוד חי יוסף עודבן דוד חי וקיים

יום רביעי, 14 באפריל 2010

זירוז הגאולה!!!

זירוז הגאולה ומה קרה לאלו שניסו מאת הרב יצחק בצרי וידיאו מרתק

יום שלישי, 6 באפריל 2010

הבירור הסופי

משל האגוז - הקליפות הקודמות להופעת אור הגאולה ברצוני להביא מעין צורת הסתכלות נוספת המאירה את הבירור של תקופתנו מזוית אחרת. היא מובאת במאמר שכתב הרב מאיר כהן שליט"א: "הופעת אור הגאולה היא כהופעתו של הפרי וכן אמר שלמה המלך: "אל גנת אגוז ירדתי", כי באגוז יש תחילה קליפה עבה ומרה כלענה, ואחריה קליפה ב' קשה מאד, ואחר כך יש קליפה אחרת שמפסיקה המאכל וגו'" ספר פרי עץ חיים – שער ר"ח חנוכה ופורים – פרק ו לומר, שממבנה האגוז למד שלמה המלך את דרכי ההנהגה האלוקית, היינו כהופעת הפרי שקודמת לו הופעת הגאולה, שהוא האור שיאיר את העולם בהכרה המוחלטת ש"אין עוד מלבדו", תקדם להופעתו הופעתן של הקליפות הבאות להסתיר אמת פשוטה זו ולהיות כביכול אלטרנטיבה אליה. מבחינה היסטורית הביטוי של הקליפות היו מלכויות שהביאו איתן תרבויות שהציבו כביכול אלטרנטיבה לתרבות ישראל עד שבעוצמתן וגדולתן היוו כביכול איום רוחני ותרבותי במה שנדמה היה לחלק מבני עמנו שהן אמת. לכל אורך ההיסטוריה היו מעמנו שטעו מחוסר דעת, ונהרו אחרי יופין החיצוני ופיתוין של אותן תרבויות, אך העם בכללותו ידע להבחין שבסופו של דבר מדובר בקליפה וממילא היה ליבם מלא צפיה וגעגועים להופעתו של אור הקודש בישראל. עובדה נוספת וחשובה מאד נלמדת ממשל האגוז והיא, שככל שמתקרבים לעצם הפרי, הופכת הקליפה להיות דקה יותר, ומשום כך, קשה יותר לבירור ולקילוף עד הקליפה האחרונה שהיא ממש דבוקה לפרי. בתהליך של התחיה הלאומית בארץ ישראל במאה השנים האחרונות, אנו פוגשים את שורשן של הקליפות כעומדות נגד מהלך הופעתן של ישראל בעולם:

הראשונה היא קליפת עמלק בדמות גרמניה הנאצית בהפעלתה כמכונה הכחדה משומנת. קליפה זו מופיעה בעולם תמיד בשלהי הגלות ולפני הגאולה. כך אנו מוצאים אותה ביציאת מצרים, פרשת בשלח, אח"כ בסוף גלות בבל בהמן הרשע, וכן בסוף גלות אדום כאמור בגרמניה הנאצית. השניה אחריה היא קליפת עשו, "הוא עשו הוא אדום" ונתלבשה בתרבות רומי ובדת הנצרות, ובדורנו בתרבות המערב שהיא תולדתה של הנצרות. קליפה זו התגלתה בתחיה הלאומית בארצנו בלבוש המנדט של האמפריה הבריטית בארץ ישראל, נציגת המערב, שעשתה כל אשר לאל ידה לעכב את התבססות ישראל בארצו כיום היא מתלבשת בארה"ב ובאיחוד הארופי השלישית היא קליפת ישמעאל המופיעה באיסלם ובמה שנקרא באופן שקרי "העם הפלסטינאי" ייסודה של "מדינה פלסטינית" הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל לאחר שנשיג את כל זכויותינו בפלסטין, אסור שיידחה, אף לרגע אחד, את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין" מאבקם של שלוש הבחינות האלו כנגד ישראל, היה גלוי וברור כך שהאומה הישראלית הבינה לכל עומק שדרותיה מלבד מיעוט זניח כי מצויה היא במלחמה על עצם הופעתה כמלכות, שינסה מותניה ונלחמה על חייה ועל המשך גילוי אור התחיה בהיסטוריה בעוז וגבורה קדושה. המאבק בבריטים היה קל יחסית, זיקתם לארץ כנציגיו של "עשו", היתה רק ככובש קולוניאלי ללא זיקה רוחנית מהותית לארץ, משום כך די היה באידיאולוגיה של "הציונות ההרצליאנית" שנתבססה רק על הרעיון הלאומי כשהוא מנותק לכאורה מהרעיון האלוקי – למגר אותם מן הארץ כל זאת במימד הגשמי, לעומת זאת המאבק בהשפעותיה הרוחניות ההרסניות של התרבות המערבית הוא הרבה יותר קשה המאבק השני בו עמדה האומה, היה מול הערבים ישמעאל כאשר אחר מלחמת ששת הימים הרימה הציונות החילונית ידיים מחוסר חוסן אידיאולוגי. הציונות החילונית עמדה חסרת אונים וחסרת שידרה אל מול הערבים שבאו כבר מתוך זיקה היסטורית לאדמת הקודש, ויותר מכך מתוך זיקה רוחנית מהותית מעצם היותם נימולים כדברי הזוהר הקדוש חלק ב' לב: הדברים הגיעו לכדי התרפסות, הצטדקות ורגשות אשם של חלק מהעם ביחס לטענות הערבים. כנגדם הופיעה תנועה חדשה ישנה שהיא המשכה הטבעי של הצינות החילונית, הציונות התורנית לאומית, היונקת את כל הלגיטימציה שלה מהרעיון האלוקי המופיע בתורה, תנועה שדברה באותה שפה ובאותו נימוק ו"בגובה העיניים" עם הערבים החיים בארץ, היינו זיקה אלוקית ומהותית, מתוך ביטחון עצמי לאומי וחוסן רוחני מוסרי. היה נראה כי הנצחון כבר מובטח, ההתיישבות ביש"ע משגשגת, כוחם של המחבלים הערביים נחלש אחר שגורשו לתוניס, הימין חזק ומבוסס בשלטון, והגאולה הינה עומדת לפתחנו. או אז הופיעה לפתע, ממקום בלתי צפוי, הקליפה הקשה ביותר לזיהוי כאויב מכיוון שהיא מופיעה מתוכנו ומדברת כביכול כמייצגת את טובתו של העם היהודי הקליפה הרביעית. משום דקותה ודבקותה בפרי, קשה להפנים כי צוררת היא. קליפה זו נקראת "קליפת הערב רב" התחזקותה של קליפה זו, שהרי היא חייבת להתחזק לקראת הבירור הסופי

יום חמישי, 1 באפריל 2010

יום רביעי, 31 במרץ 2010

מהי מלחמת גוג ומגוג?

מלחמת גוג ומגוג הינה שם כללי למלחמה כוללת שתיערך באחרית הימים, ושישתתפו בו חלק גדול ממדינות העולם, ובפרט מדינות אשר הרעו לעם ישראל במשך הדורות.

שמה של המלחמה לקוח מנבואתו של יחזקאל (לח-לט), אך המלחמה אינה מתוארת רק בפרקים אלה שבתנ"ך. עפ"י היהדות אותה מלחמה בדיוק מתוארת גם ע"י נביאים אחרים במקומות שונים בתנ"ך, ובפרט במקומות רבים בתרי עשר, שהמפורסם בהם הוא זכריה (י"ב-י"ד).

עפ"י הפשט היה נראה כי כל העמים הרבים שיבואו להילחם יילחמו נגד ישראל בקרב על ירושליים, אבל מתוך הפרשנויות השונות, ובעיקר עפ"י הזוהר הקדוש (וגם עפ"י המלבי"ם) המלחמה תיערך בין שני מחנות של עמים, שינסו להשיג שליטה ככל הנראה בירושליים.

מובא בשם חז"ל כי מלחמת גוג ומגוג למעשה מחולקת ל-3 חלקים שונים, והדברים מתאימים לאמור בזוהר פרשת וארא, שם נכתב כי תהיינה אלה שלוש מלחמות, שרק האחרונה שבהם תהיה סמוך לירושליים (אם כי מדברי הזוהר לא מחוייב שמדובר דווקא במלחמת גוג ומגוג).

הדברים הבאים הובאו בשם החפץ חיים בספר "אוצרות אחרית הימים" לגבי שלושת השלבים של מלחמת גוג ומגוג:

מן הראוי להביא כאן את עדותו של הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל [ספר לב אליהו, שמות, פרשת יתרו, דף קע"ב]: "אני שמעתי בלונדון מפי הקדוש ר’ אלחנן וסרמן זצ"’ל, שאמר בשם החפץ חיים זצוק"ל, שחז"ל אומרים שמלחמת גוג ומגוג יהיה שלוש פעמים, ואז הי’ אחרי המלחמה העולמית הראשונה, ואמר החפץ חיים שהמלחמה הזאת היתה מלחמת גוג ומגוג הראשונה, ובעוד עשרים וחמש שנה בערך תהיה עוד מלחמה עולמית שניה שהמלחמה הראשונה תהיה כאפס נגדה, ואח"כ תהיה מלחמת גוג ומגוג שלישית - עת צרה היא ליעקב, אבל ממנה יושע. וסיים הג"ר אלחנן ואמר, כי חבלי משיח מוכרחים לעבור, רק המשכיל בעת ההיא ידום ויתכונן בהכנה דרבה אולי יזכה לראות בנחמת ציון וירושלים".

(ספר אוצרות אחרית הימים, מלחמת גוג ומגוג, הערה 34)

כלומר עפ"י הדברים הללו, מלה"ע הראשונה היתה השלב הראשון, מלה"ע השנייה היתה השלב השני, והשלב האחרון יהיה מלחמת העולם השלישית, שיהיה "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע". כמו כן, מביא החפץ חיים בספרו הנפוץ "משנה ברורה" את הסיבה שהפטרת גוג ומגוג נקראת מדי שנה בשבת חול המועד סוכות:

לפי שלעתיד לבוא תהיה מלחמת גוג ומגוג בתשרי.

(מובא בשם האדמו"ר מזצ’ישוב זיע"א מלפני כמאתיים שנה, כי התאריך הספציפי בתשרי שבו תתחיל מלחמת גוג ומגוג יהיה הושענא רבה. זו הסיבה שרבים רואים במערכה האמריקאית נגד הטרור שהתחילה במלחמה נגד אפגניסטן בהושענא רבה כתחילתה של מלחמת גוג ומגוג אשר תלך ותסתבך עם הזמן)

לפי תיאור המלחמה בנביאים, מדובר במלחמה קשה ביותר, גם עבור עם ישראל, ובפרט עבור ירושליים, ובעבור ירושליים. כך נכתב בזכריה:

הִנֵּה אָנוֹכִי שָׂם אֶת-יְרוּשָׁלַיִם סַף-רַעַל לְכָל-הָעַמִּים סָבִיב וְגַם עַל-יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל-יְרוּשָׁלָיִם: וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא אָשִׂים אֶת-יְרוּשָׁלַיִם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל-הָעַמִּים כָּל-עוֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

המלחמה עצמה אמורה להיות קשורה לירושליים. תקופת המלחמה הינה התקופה הקשה ביותר לעם ישראל ולעולם כולו, כפי שנכתב בספר דניאל:

וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמוֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעוֹמֵד עַל-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לא-נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי, עַד הָעֵת הַהִיא. וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל-הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר:

ובספר ירמיה נכתב:

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֶל-יִשְׂרָאֵל וְאֶל-יְהוּדָה: כִּי-כה אָמַר ה’: קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ, פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם: שַׁאֲלוּ-נָא וּרְאוּ אִם-יוֹלֵד זָכָר, מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל-גֶּבֶר יָדָיו עַל-חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה, וְנֶהֶפְכוּ כָל-פָּנִים לְיֵרָקוֹן? הוֹי, כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמוֹהוּ, וְעֵת-צָרָה הִיא לְיַעֲקב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ:

תיאורים קשים אלה על המלחמה הפכו אותה לשם דבר במסורת היהודית, וגם במסורת העולמית. קיימות שתי דיעות בימינו לגבי מוראות המלחמה על העם היהודי. הדיעה האופטימית אומרת (מובאת גם בשם הרבי מלובביטש ובשם האדמו"ר ממעליץ שקיבל מרבותיו), כי החלק הרע של גוג ומגוג כבר מאחורינו, והוא התגשם במלוא חומרתו בשואה האיומה במהלך מלחמת העולם השנייה (החלק השני של מלחמת גוג ומגוג, כמובא למעלה). הדיעה הפאסימית אומרת שמה שאמור לקרות בחלק הסופי של גוג ומגוג יהיה אפילו גרוע יותר מהשואה, והאוחזים בדיעה זו מסתמכים על כתבי הקודש כפשוטן.

בין כך ובין כך עפ"י הדיעה הרווחת המלחמה תסתיים בסביבות ירושליים, ותהיה על ירושליים, אלא שכיום עולה אפשרות שמדובר במלחמה אחרת קשה ביותר, במלחמה אמונית ובקשיי אמונה חזקים ביותר שיהיו כרוכים במלחמה זו. את תחילת התהליך ככל הנראה, עפ"י רבנים בתקופנו, חווינו במסירת גוש קטיף לערבים אולי בניגוד לתחזיות כאלה ואחרות, את סופו של התהליך אי אפשר לחזות מראש, אך כנראה שמבחינה אמונית המצב עשוי להיות קשה ביותר, זהו החושך הגדול שלפני האור.

לָכֵן כּה אָמַר ה’ אלוקים: עַתָּה אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּת יַעֲקב, וְרִחַמְתִּי כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי: וְנָשׂוּ אֶת-כְּלִמָּתָם, וְאֶת-כָּל-מַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי, בְּשִׁבְתָּם עַל-אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד: בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם מִן-הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אוֹתָם מֵאַרְצוֹת אוֹיְבֵיהֶם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה’ אֱלקֵיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אוֹתָם אֶל-הַגּוֹיִם, וְכִנַּסְתִּים עַל-אַדְמָתָם, וְלא-אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם: וְלא-אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם, אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת-רוּחִי עַל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה’ אלוקים:

יום ראשון, 28 במרץ 2010

משיעבוד לגאולה

הגדת פסח, כמו שאר סיפורי התורה, טומנת בין השורות סיפור אחר לגמרי. תשכחו מפרעה ומשה שהכרתם וקבלו את פרעה ומשה של החיים האמיתיים. הגדת פסח, הסיפור שלא סופר...

פסח – חג החירות
זה מתחיל בעם אחד שירד למצרים, עקב הרעב הכבד בארץ ישראל, ממשיך לבניית ערי מסכנות ושיעבוד קשה, ונגמר ביציאה מ עבדות לחירות , שהיום קוראים לה פסח.

מבולבלים גם אנחנו.
איך עם ישראל, פיתום ורעמסס, איך פרעה ומשה, מתקשרים לחיים שלנו היום? ומה עם פסח? זה לא החג הזה שאוכלים מצות?

מה יש להגדת פסח להגיד לנו?
בספר הזוהר, פרשת בהעלותך, אות נ"ח כתוב: " אמר רבי שמעון, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשָׂו, לָבָן וכדומה...אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים".
הגדת פסח, כמו שאר סיפורי התנ"ך, היא רק רמז לסודות עליונים. סודות שאולי לא היה ניתן לספר לפני מאות שנים והיום כן.
סודות אלו, לא רק שלא יכולים להזיק יותר, אלא תפקידם לתקן אותנו, את האגו ולהוציא אותנו מהמֶצָרים, ממצרים.

אז נתחיל את הסיפור של פסח...
פסח - סיפור המסע הרוחני
הירידה למצרים

בני ישראל יורדים למצרים בגלל הרעב הכבד בארץ ישראל. החיפוש אחר ביטחון חומרי בדמות נכסים, ידע, מעמד, הוא השלב הראשון במסע הרוחני שלנו. אנחנו בטוחים, ששם טמון האושר, השקט המיוחל. בהתחלה, אנחנו אפילו צודקים, עד שהרצון שלנו כבר לא מסתפק במה שהשגנו ורוצה יותר. הרבה יותר.

כמו ה"מלך חדש שקם למצרים", פרעה, בסיפור של פסח, כך גם הרצון החדש שמתגלה בנו מסמל את האגו - זה שרוצה יותר, והופך אותנו לעבדים שלו.

כשהכאב והסבל גוברים, אנו מחפשים ישועה. נושאים תפילה לשמיים, אולי יש כוח חזק יותר מאיתנו שיכול להוציא אותנו מהעבדות. הכוח הזה נקרא ישראל מלשון ישר-אל, ישר אל הכוח העליון.

הופעת משה
הפנייה אל הכוח העליון שיציל אותנו מהעבדות של הרצון לקבל מולידה בנו כוח חדש שנקרא משה, כוח פנימי שמושה את ישראל ממצרים. אבל ככל שמשה רוצה יותר להוציא את ישראל ממצרים, כך פרעה מתנגד יותר ומעביד את העם קשה יותר. גם התערבות הכוח העליון לא עוזרת, והמכות שמונחתות על פרעה אחת אחרי השנייה רק גורמות לפרעה לנסות לחזק את שליטתו בישראל.
המאבק הולך ומתעצם. פרעה, הרצון לקבל לא יוותר עד שיכיר בכך שהכוח העליון חזק ממנו. ומשה, הכוח המחלץ, לא יוכל להשתחרר מהאגו המכביד עליו, ללא בקשה מעומק הלב אל הבורא.

היציאה ממצרים
המהפך הגדול עומד להתרחש. הגאולה מן האגואיזם דורשת הכנה מדוקדקת. פסח הוא הזדמנות לגאולה, אך מסמל רק מצב פנימי באדם ואינו קשור לזמן או מקום.
! המשימה העיקרית: לפסוח מעל הטבע שלנו, שהוא הרצון לקבל לעצמנו, ולהגיע להשתוות עם תכונות הכוח העליון: אהבה, השפעה, כוח הנתינה.
מדובר בשינוי פנימי באדם, מטבע אגואיסטי, לטבע אלטרואיסטי. אך לפני שיוכל לרכוש את תכונת ההשפעה, על האדם להכיר את האגואיזם שבו בכל גודלו ועוצמתו, ולבצע עליו את "פסח" - לפסוח מעליו.

חוגגים את פסח
חגיגה של פסח מתחילה לאחר שהצלחנו להתגבר על הטבע שלנו ולצאת ממצרים. אז אנחנו נעשים שותפים מלאים במלאכת הבריאה. שותפות שעוזרת לנו לנהל נכון את חיינו ולהסתכל על המציאות בה אנו חיים בעיניים אחרות ולהתענג על השלם והנצחי.

פסח שלא הכרתם

אז שיהיה פסח שמח!

יום חמישי, 25 במרץ 2010

הרב שמעון דהן, פרשת צו - התש"ע - TZAV

בס"ד




הרב שמעון דהן, פרשת צו-פסח-שבת הגדול, "זוהר הרקיע" התש"ע











תוקן על ידי עדנרן ב- 25/03/2010 17:49:27


 






תוקן על ידי עדנרן ב- 25/03/2010 17:50:32


 

יום רביעי, 24 במרץ 2010

הרב שבקס

מהי תקופת אחרית הימים לפי היהדות? מהן הנבואות בתנ"ך בנוגע לאחרית הימים? האם התרחשויות השנים האחרונות מרמז על התגשמות הנבואות? האם אנו חיים כיום בעידן אחרית הימים ומה צופן לנו העתיד? הרב שבקס עונה על כל השאלות



יום שני, 22 במרץ 2010

הערב רב
הם כמו שאור שבעיסה, ואילו אומות העולם דומים למוץ. יותר מעכבים בגלות הערב רב את ישראל מאומות עובדי כוכבים ומזלות, כמו שאמרו רבותינו מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, שהם דבקים בישראל כשאור שבעיסה, אבל אומות העולם עובדי כוכבים ומזלות הם כמוץ אשר תדפנו רוח"


ערב רב" – הם ]חלק מ[המנהיגים שבדור, "כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" }שמות לב{ אשר שורשם רע, נפשות מעולם התוהו והשבירה, בני הנחש הקדמוני ומבני קין והם עמלק הפנימי שבישראל, ומתגלגלים בתוך ישראל מאז הכניסם וגיירם משה רבנו ע"ה לישראל ביציאת מצרים וביתר שאת בדורות האחרונים, ומתנשאים לשלוט עליהם וגונבים שם ישראל בין האומות.

"ערב זעיר" – הם הפקידים של הערב רב, והם כשלוש מאות אלף מן העם, שורשם מעורב טוב ורע ובאו לעולם ע"י עבירות חמורות שבישראל והם "בני תשע מידות רעות" בעריות }כלה א, יבמות מו ע"א, נדרים כ ע"ב, ב"ב נח ע"א, קדושין עד ע"ב, תשובות רשבא ח"א סי' תיד, ועוד ה"מ{, ויכולים לעשות תשובה מאהבה ויסורים כי ניצוץ אחד טוב שלהם ניתן לתקן ע"י צדיקים האמתיים:

"אחינו שהחמיצו" – הם העם הפשוט שנגרר ונדבק ונשלט ע"י ערב רב באמצעות דיכוי הפקידות של ערב זעיר, והם כשמונים אחוז מהדור, ויכולים לתקן כל נר"ן שלהם ע"י שיתנתקו מהנהגת ע"ר וע"ז וידבקו בחכמי התורה האמתיים בצדיקי אמת ויעשו תשובה

"בעקבות משיחא האחרונים תגדל המידה של כפיות טובה ושילום רעה תחת טובה באופן שלא היתה כמוה מיום בריאת העולם" )קול התור, פרק חמישי

( בזוהר )

פרשת נשא דף קכה ע”ב( "ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב"ה... ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו... וכל החכמים ואנשי חיל ויראי חטא ]נמצאים[ בצער ובדוחק וביגון חשובים ככלבים... ואילו הערב רב הם עשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל, גזלנים ובעלי שוחד, שהם דיינים וראשי העם עליהם נאמר היו צריה לראש"

(. הגאון מוילנא )

מהספר הקדוש, “קול התור”, שיטת הגר”א וגילוייו על תקופת האתחלתא דגאולה, פרק ב, חלק ב( "על פי רבנו הגר"א ז"ל עלינו לבוא לעזרת ה' בגיבורים... התפקיד הכללי של שני המשיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הוא הגנה ומלחמה נגד שלשת ראשי הקליפות - עשו ישמעאל וערב רב... ההזדווגות של עשו וישמעאל היא על ידי ארמילוס שר הערב-רב, ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם ר"ל. ובזה עיקר עבודתנו ומלחמתנו אנו - לשבר ולמגר את כוח הערב-רב מישראל. הערב רב הוא שונאנו הכי גדול, הוא המפריד בין שני המשיחין. קליפת הערב-רב פועלת רק בדרך של אחיזת עיניים ובעקיפין, לכן המלחמה בערב רב היא המלחמה הכי קשה ומרה, ועלינו להתגבר בכל שארית כוחנו במלחמה זו. וכל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נגד הערב-רב, נעשה ממילא שותף לקליפת הערב-רב ויהיה מי שיהיה - מוטב לו שלא נברא..."

הרב אברהם יצחק הכהן קוק )

מאמרי הראי”ה עמ’ 60( "היסוד של הסימן של הערב-רב, הוא בנוי בדבר המידות הטהורות היסודיות של ישראל בכלל, וכמו שאמר דוד, על הנתינים והגבעונים, לא מזרע ישראל המה, שלשה סימנים יש באומה זו רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים )יבמות ע"ט א'(, כל מי שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו, ומכלל הן אתה שומע לאו. והמידות הקדושות הללו אינן בעיקרן תלויות בבחירה, כי הן בכלל המתנות היקרות והטובות שנתן הקב"ה לישראל בחסדו... וכל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. ועיקר הסימן היסודי של הזוהר הוא כ"ש בבראשית כ"ה ב', בענין הסוגיא דערב-רב שם, שהם אינם חוששים לטובת ישראל, והם נוטים לאומות העולם יותר מלישראל, אם רואים את ישראל בדוחק לא עוזרים להם, ואפילו יש להם כוח להצילם אינם רוצים להצילם, מתרחקים מהתורה ולא עוזרים ללומדיה, לעשות טוב לעובדי כוכבים ומזלות ועוד סימן לערב-רב, שהם מזלזלים בתלמידי חכמים, שע"ש כך נקראו ענקים לגריעותא... ובודאי כך הוא המדה של כל אלה ששונאים את האומה בכלל, וכופרים בסגולותיה, שהם מבזים את התורה ותלמידי חכמים ביסוד דרכם הרעה. מה שאין כן אלה המודים בסגולת האומה, אעפ"י שיהיו עדיין רחוקים מקדושה בדרך אמת, מ"מ עלולים )עשויים( להכיר ולידע שהתורה היא נשמתן של ישראל, ומתפארים הם עכ"פ לפי מושגם "בספרותנו העתיקה" ומכבדים אותה, וממילא מכבדים הם ג"כ במידה ידועה את לומדיה, וכשמתנהגים עמהם בנחת כראוי לדברי חכמים שבנחת נשמעים, הם ג"כ נכנעים מפני הדר קדושתה של התורה, מפני שסוף סוף אחדותן של ישראל מאירה בהם איזה הארה מקודשת, וחפצים הם תמיד לעבוד דוקא בעד הכלל, ולא להתרפות מלעזור לישראל בשעת דחקן, איך אפשר לומר על עם ה' אלה, שהם חלילה בכלל ערב-רב, ה' ישמרנו".

מדובר על כמה מאות אנשים בלבד שתפסו עמדות מפתח בשלטון, במערכת המשפטית, בתקשורת, בכנסת, )במשטרה( וכו'. מאות אלפי היהודים הנגררים אחרי השפעתם אינם בכלל ערב-רב, כי לא קבעו דיעה עקרונית בנושאים הללו, אלא הם כמו שאמרו חז"ל: "אין אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו. נתבעין לעגל ונותנין" )ירושלמי, שקלים א,א(. מתוך נינוחות וצייתנות. כי אילו ישתנה השלטון בעז"ה יהיו "נתבעין למשכן ונותנין" )שם(, ולכן הם לא נכללים בשם ערב-רב )ועיין זוהר ג' רעו:(". האריז"ל מלמד אותנו )שער הגלגולים - הקדמה כ'(, שאותו הדור שהיה ביציאת מצרים, כלומר משה רבינו בני ישראל והערב-רב, כולם יתגלגלו בדור האחרון לשם הבירור הסופי. על פי דברים אלו ודברי צדיקים

טוען הרדב"ה סטבסקי שליט"א שאותם הערב-רב ששולטים בנו היום מספרם כ3,000- איש, והם אותן הנפשות מעולם התהו של ה'ערב-רב' שהחטיאו בזדון את עם ישראל בחטא העגל במדבר, והם מתגלגלים בכל דור ודור ובדור האחרון הם מתקבצים כולם לשם הבירור הסופי. ה'ערב זעיר' מוערכים ע"י הרה"ג סטבסקי שליט"א בעשרות אלפים )אולי מאות אלפים כפי שכתב הרב בהסכמה( והם עושי דברם של הערב-רב, כאשר לפי צדיקי הדורות )הגר"א, רבי נחמן, הריי"צ שניאורסון, הראי"ה קוק ועוד( רוב העם הם בגדר 'אחינו שהחמיצו' ואותם עלינו לאהוב ולקרב לתורה. בסוף הפרק אביא את 'דו"ח גוטמן' העוסק ביחסם של היהודים בישראל לדת ולמסורת, והממצאים שלו יכולים "לשפוך אור" על היחסים המספריים של הקבוצות השונות.


היוצא ממה שלמדנו מהזוהר הקדוש וגדולי הדור שהערב רב הם נמצאים בעמדות מפתח אישי ציבור ועוד ואפילו רבנים שנשמותיהם הם מן הערב רב שתפקידם בזמן הגאולה היא לעכב את הגאולה של עם ישראל בכל הדרכים העומדים לרשותם ישנה חשיבות של לימוד מהות הערב רב וזה עיקר התיקון בזמנינו בזמן הגאולה הקרבה ובאה לדעת להבדיל בין אחים שהחמיצו לבין הערב רב ויכולים להיות גם רבנים שנשמותיהם הם מן הערב רב לכן עלינו לנקוט במשנה זהירות מיהם הרבנים שאנו לומדים את תורתם למי שרוצה להעמיק את הלימוד על הערב רב אני ממליץ לקרוא את הספר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים של הרב נקר
להורדת הספר לחץ כאן

יום רביעי, 17 במרץ 2010

בס"ד




הרב שמעון דהן פרשת ויקראהתש"ע - "זוהר - הרקיע"







bs'd

'KI TISSA' MP3 DOWNLOAD HERE


LISTEN :



ויקרא - התש"ע להאזנה ^^^


להורדה לחץ כאן


If you have problem with the built-in player press here


אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן


WMA להורדת הקובץ בפורמט


בס"ד

עבוד לדרשתו של הרב שמעון דהן שליט"א לפרשת ויקרא תש"ע

מדוע קרא הקב"ה למשה ? לעשות חנוכת בית . וחנוכת בית עושים בסעודה "אדם כי יקריב מכם קרבן"

איזה קרבן ? קרבן בהמה :

אדם = 45 , בהמה = 52 יחד = שווה זמן ,97.

כאשר ה' ברא את האדם , הוא ברא אותו נקי , אור מוחלט בפני עצמו ואת הכלי שהוא היצה"ר גם כן בפני עצמו . כאשר חטא, גרם עירוב של האור והכלי , טו"ר . הס"א הוא הבהמות , הכלי, משמע שאנו חיים עם בהמות . דהע"ה אמר "בהמות הייתי עמך" . תפקידנו להגיע להשלת הבהמיות הזו מעמנו על מנת להגיע למעל הזמן . להיות שוב אור. זוהי התכלית לשמה נבראנו.

כלומר, את המתייחס לבהמיות, אותה עלינו לשחוט . הבהמה היא המולידה את היצה"ר . הקב"ה ישאירנה לסוף כדי לשחטה ואז ישאר רק אדם = 45 . מ"ה.

מדוע ה' לא אמר למשה בפשטות דבר אל ב"י שיקריבו קרבנות אלא אמר "אדם כי יקריב מכם קרבן" ? אדם במובן הרוחני הוא זו"ן , הוא יהודי, ישראל . מי שאינו יהודי אינו אדם . אם אדם חטא מה אשמה הבהמה שצריך לשחטה . היה ראוי שאדם אם חטא יקריב חלבו ודמו צום , ממון , וכיו"ב .

אוהבי הבשר כלל לא מתייחסים לצער ולשחיטת הבהמה שאת בשרה עכשיו אוכלים .

1616 שנים מאז בריאת העולם לא אכלו בשר רק אחרי שנח הקריב קרבן לה'. אז וינחם ה' והותר אכילת הבשר. עובדי ה' אמיתיים ממעיטים באכילת בשר אפילו בשבת וחג או בכלל מתנזרים. אכילת בשר פוגעת ברוחניות . כש"כ מי שהוא בור ועם הארץ נעשה בהמי ביותר .

מדוע אם כן הקריבו בהמות בביהמ"ק ? כאשר האדם חטא נפלו רפ"ח ניצוצות של קדושה ונתערבבו בבהמות . ע"י הקרבתן נעשה ברורן ועולים הניצוצות לשרשם .

אדם הקונה בהמה כדי להקריב , מסובב לו משמים, שיקנה את השייכת לחלק ניצוצי נשמתו שהתקלקלו ונפלו בבהמה הזו בדוקא. כן הוא בקניית ואכילת פירות וירקות . כאשר אדם אוכל תפוח עם הגרעינים מורה שכולם ניצוצות שלו. בשאר חלקי הבהמה נעשים שימושים שונים, בעור, בשיער . עצם העשיה לתועלת מעלה גם כן הניצוצות ונקרא שגואל הניצוצות מבע"ח או מהצומח. אין קניה הנעשית אקרעי הכל זה ב"ויקרא" הניצוצות קוראים לך שתבוא לקנותן למען יפדו. יש אנשים כיום שאוכלים מאכלות אסורות סעודה שלישית של שבת מתקנת העוון ומצילה גם מפני מלחמת גוג ומגוג.

לעם ישראל עומד להגיע מח חדש וזו הסיבה שירושלים עומדת עתה על הפרק. ירושלים הרים סביב לה - ההורים האבות הנקראים הרים, השכל הקדוש . צריך לעלות בהר ולעשות הברורים . האומות יודעים זאת ומתקנאים בנו . להם יש את מכה ומדינה... מכה ודין יעשה בהם.

הקב"ה חושף את מלחמת הדתות , שידע העולם שהמלחמה היא בעבורו ! הנביא בעובדיה י"א אומר "נכרים באו שעריו ועל ירושלים ידו גורל" . י"ד של פורים וי"ד של ניסן ,כן יהיה הגורל שע"י קרבן פסח - הפה סח יכריע !. כשם שחיכה מרע"ה מחוץ למשכן עד שה' דיבר אליו - מצבנו זהה כיום. הקב"ה רוצה לשכון בתוכנו , לדבר עמנו ולהתגלות .

בזמן ביהמ"ק אסור היה לשחוט אלא בביהמ"ק ואיך זה שה' אמר לישראל שהיו במצרים לעשות קרבן פסח , "ולקחו איש שה לבית אבות"?. למעשה זו היתה המצוה הראשונה שקיימו ישראל במצרים, קרבן פסח. אלא שבאותו לילה לקח ה' את כל ישראל ונשאם בעצמו לירושלים , אני ולא מלאך , שם הקריבו קרבן פסח והושלה מהם דרגת הבהמה ושבו כאדם חזרה למצרים שבכך התאפשרה יציאתם.

הקרבת הקרבנות הם סוד הזמן :

הזמן נבנה מב"ן = גימט. בהמה= 52 . בה מ"ה , מ"ה הוא גימט. אדם 45 . ב"ן שם קדוש מלכות, אדני, ושם מ"ה ת"ת , הויה, - ע"י חיבור שני השמות נוצר הזמן, וא"ו קצוות, מעלה מטה, ארבע רוחות השמים יקצ"ן ונקודה בתוכו= סה"כ שבע. הזמן הוא עבורנו. אצל הקב"ה לא שייך ענין זמן . העבודה בעוה"ז הוא ברור הזמן , אם בימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה . שמונים זו ספירת הבינה אשרי מי שזוכה להגיע לברר עדיה.

לדאבון לב , אנו תקועים בזמן הלא נכון , לא מיחסים לו חשיבות . שום דבר לא עושים בזמן , לא אכילה לא שינה . למקטנם ועד גדולם, אצים רצים "אין להם זמן " "חבל על הזמן" מרוב בזבוז זמן ...

הפה סח הוא הזמן האמיתי ! הקב"ה משתוקק שנקרא לו אבא ! והגדת לבנך ביום ההוא , חבר גם את בנך בגיד אל הקב"ה שיקרא לו אבא. הכנע/חבר את הב"ן הבהמ"ה = 52 שלך להמשיך את אור אבא .

כשעם ישראל יצאו ממצרים המוחין שלהם היה ריק , היו עבד.

ד X ע"ב = רפ"ח , רפ"ח הניצוצות שנפלו וזקוקים לברור. ע"י הברור משיגים את המוחין המוגלמים ביין ובמצות שבליל הסדר, הם החכמה ובינה. תכלית העבדות היתה כדי לקבל את המוחין .

כיצד יודעים שהתינוק קיבל משהו למוחו ? ע"י שמתחיל לדבר . המח מתעבר בתהליך בסוג של הריון פרע"ה הערף , עד שנעשה דיבור . פרעה כלא את ישראל לעבדים , וככאלה הם מנועים ואסורים מדיבור. אותו פרעה (הקשה עורף שבנו) הוא גם שלא יכל לסבול קולות הצפרדעים , הערוב, הברד, מהם דוקא פחד .

אדם הנמצא לבד בביתו, פוחד . אם נדבר עם ה' לא נפחד .

פה סח : פה = 85 עם הכולל 86= גימט. אלהים. ס"ח = 68 = חכמה פרושו אלהים נותן חכמה. הפחד של פרעה (אומה"ע במקרה זה) הוא שעם ישראל יתחיל לדבר , יהיה תקיף בדיבורו . אותה אפוקליפסה או הארמגדון שהם כל כך פוחדים ממנו ומצביעים על שנת 2012 .

יה"ר שלא נחדל מפה סח להי"ת נהללו ונשבחו בעמקות , במחשבה דיבור ומעשה ויבקש כל יהודי באשר הוא להשיג את האמת הוא הקב"ה החפץ להתגלות אלינו עכשיו או"א .

עוד אבינו חי ! עם ישראל חי !

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים!














יום שלישי, 16 במרץ 2010

ספר דניאל - הרב זמיר כהן

בספר דניאל מרומז כמעט כל ענייני אחרית הימים והגאולה אנו נביא כעת סדרת מאמרים בעניין להבנת מושגי הגאולה ואחרית הימים

פרק א



פרק ב



פרק ג



פרק ד



להמשך בצפיית שאר הפרקים לחץ כאן

מהיכן המושג אחרית הימים ?

מסורת אחרית הימים - והמלך המשיח



תמצית: המאמר עוסק בזיהוי מסורת אחרית הימים כמסורת עתיקה עוד מימי אדם
הראשון,וזיהוי של מלך המשיח כדוד המלך, או נצר מזרעו.



בפעם הראשונה נמצא הביטוי אחרית הימים בפתיחה לברכת יעקב )בראשית מט, א(. התוכן
שלברכת יעקב הוא חזון עתידם של שבטי ישראל כעם היושב בארצו. אך קיימים בו גם
רמזים למלחמות קשות בארצם עד שיגיעו לחיים של שלום ושפע.

כידוע מבחינים חז"ל בין הפתיחה הכתובה לאחרית הימים לבין התוכן של שירת הברכה.
כלומר הם רואים בכך שני זמנים שונים. רש"י בעקבות חז"ל:

"ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה והתחיל אומר דברים אחרים.
ר'סימן אמר מפלת גוג הראה להם המד"א )יחזקאל לח( באחרית הימים תהיה
והביאותיך אל ארצי וגו'.
ר'יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, המד"א )מיכה ד( והיה באחרית הימים
יהיה הר בית ה' נכון.
רבנןאמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו )בר"ר צח, ג(. דאמר רשב"ל ויקרא
יעקב אל בניו ויאמר האספו והגידה לכם - ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים ונסתלקה
ממנו שכינה" )פסחים נו, א(.


רמב"ן:

לדברי הכל אחרית ימות המשיח הם.


אונקלוס:

בסוף יומיא.


מה יהיה אז? על כך אומר רמב"ן בויקרא כו, ו:

"כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של
אדם,אין חיה ורמש ממית האדם... ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי
שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל חיה ורמש כאשר היה בטבעם
מתחילה.והכוונה היתה בו על חזקיה שביקש הקב"ה לעשותו משיח ולא עלתה זכותם
לכך,ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבוא".


כלומר אחרית הימים במקרא היא חזרה לאושר ולשלום של האדם בגן עדן לפני שחטא ונטרד
ממנו.והם ימות המשיח.

לעומת תפישת ענין באחרית הימים בברכת יעקב, כקץ העולם הרע - אחרית ימי הדין של ימי
ה',כותב הרשב"ם: "ענין גבורתם ונחלתם". כלומר הכותרת של ברכת יעקב תואמת את
תכנה.וכנראה שלכך גם רומז ראב"ע: "דבר הנביא לעתיד".

בלעם בסוף דבריו אומר:

"לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" )במדבר כד, יד(.

רשב"ם:

"אבל עתה בקרוב בחייך לא תרא מהם... אראנו-לפי הפשט זה מלך המשיח".

רמב"ן:

"והנבואה הזאת לימות המשיח היא".

ראב"ע:

"הקרובאלי כי זאת הנבואה על דוד ואמר ולא עתה כי אחרי ארבע מאות שנה היתה...
וחסרי דעת יחשבו כי המפרש דרך כוכב על דוד הוא מכחיש ביאת המשיח. חלילה
חלילה,כי המשיח מבואר היטב בנבואות דניאל כאשר פירשתי... ואין צורך לנביא
בעולם עם דברי משה שהוא העיקר אם יהיה נדחך בקצה השמים ושב ה' אלהיך את
שבותך.כלומר, על הגאולה שתהיה באחרית הימים בבוא המשיח ניבא משה, ולא היה
צורך בנבואותיו של בלעם. והאביד שריד מעיר - מכל עיר והטעם מאדום, וזה היה יואב
כי כן כתוב עד הכרת כל זכר באדום. כלומר ימי דוד המלך נחשבו לאחרית הימים ביחס
לעברו של ישראל".


בספר דברים אנו מוצאים את המושג של אחרית הימים, שכביכול הוא אחר ממה שראינו עד
כה.כשאבי הנביאים שליח הגאולה ונותן התורה נפרד מעמו, הוא מודאג מאוד מן העתיד
האפשרי של ישראל בארצו, אם לא יחזיק מעמד במובן הרוחני. ודאי חדר לתוך תוכו של עמו,
ונוכח לדעת שאינו מחוסן למדי בפני רוחות רעות העלולות להביא שואה עליו, והוא מזהיר
אותו תוך הבעת חזון קשה של גלות וסבל שלשיאו יגיע באחרית הימים.

כלומר כאן אחרית הימים מעין אחרית של צרות איומות, מעין מה שחז"ל ראון בחבלי
המשיח:

"והפיץה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה...
ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.
בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקול"
)דבריםד, כז-ל(.
"כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת
אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם" )שם
לא,כט(.


התרגומים הארמיים מתרגמים גם כאן באופן מילולי: סוף יומיא. המפרשים הגדולים אינם
עומדים על כך, וחבל. שהרי אין התורה מדברת כאן על הישועה הגדולה אחרי הצרות של
אחרית הימים, והיא מסתפקת רק ברמז. בעוד שאחרי אחרית הימים בברכת יעקב מדובר על
התנחלותם של שבטי ישראל בארצם. ואחרי אחרית הימים שבשירת בלעם מדובר על כוכב
שידרוך מיעקב ויעשה שפטים בשונאיו.

ציורים רחבים על גדולת ישראל והשלכותיה על כל העולם כולו שבאחרית הימים נמצאים
בחזיונות הגדולים של הנביאים בימי הפולמוס האשורי והבבלי. ולפני כולם מרחפת דמותו של
דוד בן ישי כסמל של מלך ישראל באחרית הימים.

אם כן יש להניח שהמושג אחרית הימים הוא עתיק מאוד והיה במסורת של האבות, שאליהם
הגיע במסורת של האדם הראשון כמו השבת. והוא, שיבוא יום והחטא יכלה, והעולם ישוב
לטוב ולאושר שהיה בימים כשהאדם היה חי בגן עדן, כמו שמסביר אותו הרמב"ן בויקרא כו,
ט.

בימי נתינת התורה היה המונח אחרית הימים ידוע ומובן, ולא היה צורך להסביר אותו על ידי
תוספת לואי. עם הזמן כנראה נשכח, והנביאים שהיו בימים קשים לאומה חזרו להסבירו
לעם,כדי לעודד אותו בימי הרעה.

חבל שאין חז"ל עומדים על הקשר שבין אחרית הימים לתוכן של ברכת יעקב. אם כדבריהם
אחרית הימים שבפתיחה מורה לקץ הרחוק של סוף ימי הרעה והדין, ודאי היא רומזת גם לקץ
הצרות של בני יעקב שיסתמן עם בואם אל המנוחה ואל הנחלה בארצם.

יעקב אחרי ישיבת שבע עשרה שנה במצרים, ודאי ראה שנלכד בה בדבר ה' בברית בין
הבתרים.הרי הוא בא למצרים רק לגור בה בימי הרעב, והעניינים נסתבכו שלא יצא עוד
ממנה,ולא זו בלבד, אלא שגם לא ראה אפשרות בדרך רגילה שלא להיקבר במצרים, ולפיכך
היה מוכרח להשביע את יוסף: "ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים".

גם יוסף בעל הזכויות הרבות במצרים רואה בסוף ימיו את עצמו ואת אחיו כלואים במצרים
כגרים וזרים ומתנחמים באמונה שיום יבוא וה' פקוד יפקוד אותם ויגאלם:

"ויאמר יוסף לאחיו, אנכי מת, ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת
אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד
יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם" )בראשית מט, כד-כה(.


אין אנו יודעים את כל דברי ימי מצרים וכל דברי ימי כנען ויחסיהן ההדדיים של אז, כדי
לדעת את הסיבה הריאלית שבעטיה נשארו יעקב ובניו במצרים. ועד היום אנו קוראים בליל
הסדר עם הנביא את הפסוק: "מצרים ירד בראשונה לגור שם" )ישעיה נב, ד(. ומדוע וכיצד
נעצרו שם עד כדי שיעבוד קשה? ודאי יעקב לפני מותו ניחם את בניו באחרית הימים של
גאולה מן הגלות הקשה וקבלת הארץ שה' הבטיח לתת להם. והרי יעקב חשש לרדת למצרים,
וירד אליה רק על פי הדיבור: "ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי
גדול אשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך".
במצב כזה היו בני יעקב זקוקים לעידוד קרוב וברור, מה שמתבטא בדברי הברכה. גאולת
מצרים שמה קץ לעבדות של בני ישראל, אך עד שהגיעו אל המנוחה ואל הנחלה עברו עוד
כארבע מאות וחמשים שנה, היינו רק בימי דוד ושלמה.

חז"ל שהבינו אחרית הימים כקץ ימי הרעה לישראל ולעולם כולו, וימי דוד ושלמה ראו
כפקידהגדולה וכסמל לעתיד הגדול, וכשזאת היתה המסורת בידם, ודאי עמדו על כך, שלא
יטושטש העיקר, אך גם לא הוציאו את הברכה מכלל אחרית הימים, ולא עקרו אותה
ממקומה,ולא שייכו אותה למושג אחר של גאולה. הם רק ציינו אותה כדברים אחרים.

וכך הוא הדבר בשירת בלעם, שראב"ע מפרש את אחרית הימים שבה לימי דוד ונלחם באלה
הרואיםבפירוש זה הכחשת ביאת המשיח. לפי פשוטם של הדברים אין עיתוי תואם יותר
לקיוםנבואת בלעם זו ממלחמת ישראל במואב בימי דוד. באחרית הימים הרחוקה, לא תהא
עוד מציאותית, שהרי מואב נעלמה מן העולם. והרי רק בימי דוד עשו שפטים באדום ובמואב.

מה שלא כן אחרית הימים שבספר דברים, שבה מדובר באחרית של צרות וגלות, וברמז
לגאולה וישועה, מה שיימשך עד שיבוער הרע מן הארץ והעולם יתוקן במלכות שדי.

כפי שאמרנו, התחילו רק הנביאים שחיו בזמנים הקשים לאומה מתנבאים לאחרית הימים,
ושבכולם המטרה והתכלית הם ימי מלכות דוד בן ישי. בנביאים אלה קיים מושג של יום ה'
כיוםהדין של ה' ברשעים. ולפי זה יש להבין את אחרית הימים - סופם של ימי הדין האלה,
ושלאחריהםתבוא הגאולה. הגואל יהיה ה' בעצמו, אך בארצם יעמוד בראשם חוטר מגזע ישי
שיצטיין בתכונות הנעלות ביותר שבן אדם יכול להשיג עלי ארץ:

"אסף אאסף יעקב כלך, קבץ אקבץ שארית ישראל, יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר
בתוך הדברו תהימנה מאדם. עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו, ויעבר
מלכם לפניהם, וה' בראשם )מיכה ב, יב-יג(.
כילא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניהם ה' ומאספכם אלהי ישראל"
)ישעיהנב, יב(.


במקרא נזכרים מושיעי ישראל בכבוד גדול כמשה )ש"א יב, ח; ישעיה סג, יא-יד; הושע ב יז;
מיכהו, ד; ירמיה ב, ב(. וגדעון )ש"א יב, יא(. אך לסמל של מושל בעל רוח ה' השם קץ לצרות
עמוהפך רק דוד בן ישי, עד שבמאוחר ראו בו הראוי לעמוד בראש העם באחרית הימים
החזויה בכל הדורות.

בימים היגעים של סוף תקופת השופטים התחיל העם לדרוש מלך שיימשח על ידי נביא. מה
שמתבטא בשירת ההודיה של חנה: ובדבר איש האלהים אל עלי: "ה' ידין אפסי ארץ ויתן עז
למלכו וירם קרן משיחו. והתהלך לפני משיחי כל הימים" )ש"א ב, י , לה(. בדוד בן ישי ראה
העם את המלך המשיח המצופה. דוד, שבא אחר שאול המלך המשיח הראשון, שיחרר את
העם מסיוט מפני המלחמות מאויביו סביב, אירגן בתי משפט בארץ )ש"ב ה, טו( ובנה צבא של
גיבוריםמסורים, בנה את ירושלים כבירת ישראל, שכל הימים חששו לכבוש את מבצרה, אף
שהעיר נכבשה עוד בימי יהושע )יהושע טו, סג. ראה שם רש"י ורד"ק; שופטים א, ח, כט(. ודאי
מפני שהר המוריה היה קדוש לגויים בארץ ובחו"ל כמו היום לדתות שונות. אירגן את עבודת
הקודש והכין את החומר לבנין בית המקדש שלא ניתן לו לבנות בחייו )דהי"א כא-כט(, והיה
נעים זמירות ישראל - מחבר של ספר תהלים שבו מתבטאת הרוח הגדולה של האדם הקרוב
לאלוהיו,והכין את הבסיס לשלום בימי שלמה שעם ישראל לא ידע אותו מימיו. ואין פלא
שהעםראה בו את בחיר ה' שלפי המסורת יבוא לעת קץ ויתן לעמו את השלום והשלוה
והאושר בארצו.

והנביאים בחזיונותיהם הרבו לתאר בכוחם הנבואי וכיד המסורת שהיתה בידם את גודל ערכו
ומשימותיו באחרית הימים.

הנביא הושע, שחי בממלכת אפרים ונלחם בשחיתות של עבודת הבעל, אומר:

"אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו
באחרית הימים" )הוש' ג, ה(.

כלומר התשובה לה' היא גם השיבה לבית דוד.

עמוס אומר

"ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהם והריסותיו אקים ובניתיה
כימי עולם" )ט, יא(.


הנביא ישעיה בן אמוץ, שלא נתן להיכנע לאשור ושבנה דור של גדולים בימי חזקיהו, שראו את
הנסהגדול ליד ירושלים, מתרומם לשיאים גדולים לתאר את המלך המשיח שיהיה באחרית
הימים,ודאי לפי המסורת על דוד, ושהמלך חזקיה משמש בבואה לו. בנבואה על ירושלים
באחריתהימים הוא עומד על השפעתה של ירושלים על העולם, ועל השפעת מלכה כשופט בין
הגויים עד כדי השבתת רוח המלחמה:

"ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות,
לאישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" )ישעיה ב, ד(.

על מה שחוזר הנביא מיכה בן זמנו בשינויים קלים.

על המלך שבאחרית הימים הוא אומר:

"ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה.
ונחהעליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'".

הואיהיה שופט צדק ביראת ה'. בארץ ישראל יווצר מצב של שלום כמו שהיה בימים כשהאדם
חי בגן עדן:

"וגר זאב עם כבש...
לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו
והיתה מנוחתו כבוד והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו", )יא,
א-יא(.

ההדגש ההיא: בכל הר קדשי. שהרי לפי המסורת היה השער של גן עדן סמוך להר המוריה
)פרקי דרבי אליעזר כ(. וכך בחזרה על נבואה זו בספר הנחמות: "זאב וטלה ירעו כאחד, ואריה
כבקריאכל תבן ונחש עפר לחמו; לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ה'" )סה, כה(.
בנבואהזו חוזה הנביא גם אריכות ימים של האדם כמו שהיה חזוי לפני החטא הקדמון: "לא
יהיהמשום עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו, כי נער בן מאה שנה ימות, והחוטא בא
מאה שנה יקולל" )שם, שם, כ(.

יחזקאל אומר:

"והקמתי עליהם רועה אחד ורעה אתהן, את דוד עבדי,
הוא ירעה אתם והוא יהיה להם לרעה.
ואניה' אהיה להם לאלהים, ועבדי דוד נשיא בתוכם, אני ה' דברתי.
וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישבו במדבר לבטח
וישנו ביערים..." )לד, כג-כז(.


מהם נבאו על מים שיצאו מירושלים, מה שמזכיר את הגיחון כאחד מראשי הנהר שיצא מגן
עדן:

"ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים" )יואל ד, יח(;
"והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים
האחרון בקיץ ובחרף יהיה" )זכריה יד, ח(.
"וישב דניאל פתח הבית והנה מים יוצאים מתחת מפתן פתח הבית קדימה...
ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו הימה )ים
המלח(,אל הימה המוצאים ונרפאו המים.
והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה, והיה הדגה רבה מאד כי
באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל. והיה יעמדו עליו דוגים
מעין גדי ועד עין עגלים, משטוח לחרמים יהיו, למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה
מאד בצאתיו וגבאיו לא ירפאו למלח נתנו. ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ
מאכל,לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים
והיו פריו למאכל ועלהו לתרופה" )יחזקאל מז, א-יב(.


מהם ראו את הסבל הגדול שיבוא על ישראל באחרית הימים כשישב כבר בארצו, אך ברגע של
המשבר הקשה יתרחש נס והאויבים יאבדו, ובכך תיגמר הרעה ותתחיל התקופה המבורכת של
אחרית הימים.

"כיהנה ה' באש יבוא וכסופה מרכבותיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש. כי באשר
ה'נשפט ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה'... ואנכי מעשיהם ומחשבתיהם באה לקבץ
אתכל הגויים והלשונות ובאו וראו את כבודי. ושמתי בהם אות ושלחתי מהם
פליטים...והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'"... )ישעיה סו, טו-כא(.

יחזקאל מכנה את האויב שיבוא על ישראל באחרית הימים גוג מארץ מגוג שבירכתי צפון -
הידוע בשם גוג ומגוג, והוא מקדיש לו שני פרקים. הוא פונה אל גוג:

"מימים רבים תפקד. באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב, מקבצת מעמים
רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד, והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם.
ועלית כשואה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה, אתה וכל אגפיך ועמים רבים אתך...
האת ההוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנביאים בימים ההם
שנים להביא אותך עליהם...
ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו
ועל עמים רבים אשר אתו. והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני
ה'")יחזקאל לח-לט(.



"הנ היום בא לה' וחלק שללך בקרבך. ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה
ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשכבנה ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת
מןהעיר. ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. ועמדו רגליו ביום ההוא על
הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא
גדולהמאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה... והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות
וקפאון.והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור" )זכריה
יד,א-ז(.


מהערתו של הנביא יחזקאל: "אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנביאים
בימים ההם שנים להביא אותך עליהם", יש ללמוד שהרבה נביאים במשך שנים רבות ניבאו
עלביאת אויב על ישראל כשיהיה כבר מיושב בארצו. כלומר הדבר היה מעסיק אותם הרבה
זמן.אחרי קיבוץ גלויות ובנית חרבות הארץ אפשר היה לצפות שבכך בא עם ה' אל המנוחה.
ולא היא. שנאת הגויים לעם ה' המצליח בארצו המחודשת תעורר את הגויים לנסות שוב את
כוחם ולהחריב את הארץ ולהשמיד את יושביה. אך אז יתרחש הנס הגדול, והאויב, יושמד
באופן כה נפלא שאפילו רשעי הגויים יודו בטעותם ותפסיק לנצח השנאה לעם ה', והעולם
יתחיל לתקן עצמו במלכות שדי ורק אז יגיע ישראל למה שנועד מלכתחילה, וחיי גן עדן
יתחילו עלי אדמות.


עבד ה'

משהו מיוחד במינו בחזיונות על אחרית הימים הוא החזון על עבד ה' בספר הנחמות. כאן לא
מדובר על אישיות אחת נעלה ומרוממת, אלא על טובי ישראל שיתעלו לסמל של עבד ה'
ויפקחואת עיני הגויים לראות רשעם ועוולם ויביאום להכרה בחטא ולחזרה בתשובה. אין
הנביאמכנה בשם גויים ואלהיהם, שהרי כולם כאחד הרעו לישראל, ואילו הנביא רואה ישועה
כללית לכל העולם הודות לישראל הקם לתחיה.


"הן עבדי אתמך בו, בחירי רצתה נפשי, נתתי רוחי עליו, משפט לגוים יוציא. לא יצעק
ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו. קנה רצוץ לא ישבור, ופשתה כהה לא יכבנה, לאמת
יוציא משפט. לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו" )ישעיה
מב,א-ד(.


ובכן אותו חזון על השופט האלוהי שבחזון ויצא חטר מגזע ישי )שם, יא, א(, אך יותר מורחב,
רביםמגיעים לאותה מדרגה. ודאי בהשפעתו של האחד והמיוחד שיצא מגזע ישי.

הנביא מתאר את התפתחותו של עבד ה' בהדרגה:

"החרשיםשמעו והעורים הביטו לראות מי עור כי אם עבדי, וחרש כמלאכי אשלח, מי
עורכמשלם, ועור כעבד ה'. ראות רבות ולא תשמר פקח אזנים ולא ישמע. ה' חפץ למען
צדקו יגדיל תורה ויאדיר" )שם, שם, יח-כא(.


תפקידו של עבד ה' - טובי ישראל, להקים את בית ישראל ולהושיע לעולם כולו שידע להעריך
את עבד ה':

"ועתה אמר ה' יצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישראל לו יאסף ואכבד בעייני ה'
ואלהיהיה עזי. ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל
להשיב,ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ. כה אמר ה' גואל ישראל
קדושולבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה'
אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך" )שם מט, ה-ז(.

התפתחותו של עבד ה' בארצו המחודשת תתחיל מקטנות אך תגיע לשיא עצום עד שגויים
שיבואו לראותו בארצו ישתוממו ויודו ביחסם החוטא לישראל בעבר:

"הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש
מראהו ותארו מבני אדם. כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם. כי אשר לא סופר
להםראו ואשר לא שמעו התבוננו. מי האמין לשמועתנו וזרוע ה' על מי נגלתה. ויעל
כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו. נבזה
וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו. אכן
חלינ והוא נשא ומכאובנו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מכה אלהים ומענה. והוא מחלל
מפשעינומדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו. כלנו כצאן תעינו איש
לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו" )שם נב-נג(.

גלות חדשה לא תהיה:

"כימי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער
בך")שם נד, י(.


הסמל לחסדי ה' בימי האושר הבאים הוא זמנו של דוד:

"ואכרתהלכם ברית עולם, חסדי דוד הנאמנים. הן עד לאומים נתתיו, נגיד ומצוה
לאמים")שם נה, ג-ד(.


בעוד שהנביאים ראו תמונות בהירות חזה דניאל תמונות סתומות, ועוד נצטוה לסתום מה
שראה והבין. המלאך אומר לדניאל:

"ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים, כי עוד חזון לימים" )י, יד(.

ואחר שהוא מדבר על מלחמות קשות הוא מוסיף:

"ובעת ההיא עמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך, והיתה עת צרה אשר לא היתה
מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא ימלט עמך, כל הנמצא כתוב בספר. ורבים מישני
עפריקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. והמשכילים יזהירו כזהר
הרקיעומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד
עת קץ, ישוטטו רבים ותרבה הדעת" )יב, א-ד(.


ואחרי מחזה סתום נוסף הוא מספר:

"ואני שמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה. ויאמר לך דניאל כי סתומים
וחתומים הדברים עד עת קץ. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים, ולא יבינו
כלרשעים והמשכילים יבינו" )שם, ח-י(.

כלומר הרעיון של אחרית הימים ירבה השכל ודעת, מפני שרבים ירצו להבינו ולחדור לתוכו.

חז"ל, הרואים את דניאל בימי הנביאים האחרונים חגי, זכריה ומלאכי, מבחינים ביניהם
ואומרים,שדניאל חזה הרבה, ובחזיונות חזה יותר מהם, אבל הם עולים עליו כי הם היו
נביאים.על הפסוק: "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את
המראה,אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא" )דנאיל י, ז(, שאלו: מאן נינהו
אנשים?אמר ר' ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי. אינהו עדיפי מיניה,
ואיהועדיף מינייהו, דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא. איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא, ואינהו לא
חזו")מגילה ג, א(. וכך לא הוכנס ספר דניאל לנביאים.

חזונו של דניאל נתקיים. מאז ועד היום עם ישראל מעמיק ברעיון של אחרית הימים ושואף
עידודבימים הקשים.

הזרם של חקר הרעיון של אחרית הימים הלך בשני כיוונים. אחד גליוני-חזיוני הנמצא בספרות
החיצונית.ואחד של חז"ל שהמשיכו במסורת של הנביאים ומחברי הכתובים, שכל עיונם
ומאמצםהיה להבין ולפרש. המושג של דניאל קץ, עת קץ, קץ הימים התחיל תופש את המקום
שלאחרית הימים. גם השם של מי שיצא מחוטר ישי התחיל להקרא משיח, ודאי מתוך כבוד
לדודהמלך המשיח הגדול שסימל אחרית ימים הראשונה. מושג שהשתמש בו דניאל: "ותדע
ותשכל מן המוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד" )דניאל ט, כה(.

בין הדברים הרבים שאמרו חז"ל על המשיח חשוב לענייננו שראו במשיח אחד מחשובי
הדבריםשנבראו קודם שנברא העולם: "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן:
תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא כבוד ובית המקדש ושמו של משיח" )פסחים נד, א(. נוסח
אחר:

"ששה דברים קדמו לבריאת העולם. יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה
להבראות.התורה והכסא כבוד נבראו... האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח
עלו במחשבה להבראות" )בר"ר א, ה(.


אם שמו של המשיח כך, הרעיון הגדול של גאולת העולם המקולקל ע"י בנם הגדול של האבות
על אחת כמה וכמה.

זה מה שאמרנו שהמושג של אחרית הימים היה ידוע לאבות במסורת קדומה, עד שיעקב לא
היהצריך להוסיף הסברים, כי היה ידוע לבניו, רק הזמן של ביאת הגואל היה ידוע ליעקב
לבדוכלאחרון האבות, ונמנע ממנו לגלותו לבניו.

ולבסוף נוסיף רק את דעתו של הרמב"ם על המלך המשיח:

"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה
המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין
קרבנות,ועושין שמיטין ויובלות, ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו,
אומי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה
רבינו.שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך
וגו'והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי
כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא
דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל
באחרונה.ושם הוא אומר אראנו ולא עתה - זה דוד )כמו שפירש - ראב"ע(. אשרונו ולא
קרוב- זה מלך המשיח..." )הלכות מלכים יא, א(.







יום ראשון, 14 במרץ 2010

להפוך את העולם

בציפייה לגאולה למדתי מהרבי מליובאוויטש שהוא לדעתי מהיחידים שבאמת ציפו למשיח בכל רמ''ח איבריו ושס''ה גידיו וצפייתו הייתה דרוכה מאוד
הסרטון כאן תראו כמה הוא כאב שמשיח עדיין לא היתגלה לפי סברתו של הצדיק המשיח בפתח וכל שצריך לעשות הוא לסחוב אותו פנימה
ואת זה עושים על ידי פעולות להפצת הגאולה כל אחד בדרכו הוא העיקר שלא נירדם ונחשוב רק על עצמנו וזה המסר שהרבי מוסר כאן
צפו

יום שישי, 12 במרץ 2010

בס"ד




הרב שמעון דהן פרשת ויקהל פקודיהתש"ע - "זוהר - הרקיע"












 







 

יום שלישי, 9 במרץ 2010

נבואות הילד



נבואות הילד
בס"ד




הנה וידאו על העניין http://video.google.com/videoplay?docid=-9033843132054199188&ei=Lp9OSe3nK4-cjQK4oKnLCw&q=%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%AA+%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93

האִם פֶסֶל החירוּת יהרֶס?
"נבואת הילד" לפני כאלף וחמש מאות שנה נולד ילד אשר חזָה נחמן קטופא (או חטופה) על הגאולה ועל התמורה אשר יקרה ליהודה ולעמים באחרית הימים, והן חמש נבואות בסדר אלפא ביתא בחרוזים, כמו שיר "הקדמות" לשבועות, ונאמרו בדרך חידה ורמז בלשון ארמי. והמחבר שם הנבואות בפי הילד נחמן קטופא כמתנבא בצאתו מרחם אימו, וככלותו לדבר גווע וימות. ולכן מכונה "קטופא", כי נקטף בנעוריו, או "חטופא" כי חטפו המוות וזה בקצרה סיפור חייו ( מהקדמה לספר נבואת הילד ): ר' פנחס היה חסיד גדול וקדוש, ואשתו רחל גם היא חסידה, ותהי עקרה, ויתפללו לה' ונעתר לקולם ותהר. ובחודש השביעי להריונה, בחמישי בשבת, כעלות השחר, שהיה עולה צדק ומאזניים לצד מזרח, ביום ראש השנה שהיה שישי לשמיטה בשנה הנ"ל, נולד זה הנער, ויקראוהו נחמן, ותיכף שנולד התחיל לדבר פלאות ומעשה מרכבה. והעולם קראו לנער: נחמן קטופא דמן כפר ברעם, ומת בן י"ב שנים. ובסוף ימיו התנבא נבואות גדולות על הישועה, והדברים ההם נכתבו, והם דברים סתומים נסתרים ועמוקים בהרבה לשונות: ירושלמי ובבלי ארמי והגרי מעורבים ונחלפים עמוקים מאוד במליצה וחידה, ונלאו המפרשים להבין חלק קטן ממנו וכו' נבואת הילד נדפס ראשונה בסוף ספר נגיד ומצוה קושטא תפ"ו, ובדפוסים אחרים. הביאור הנ"ל לא נמצא איתנו, ויצחק סטנוב הוצא לאור נבואת הילד (ברלין תקנ"ג) עם ביאור חדש שאומר שמצא בכתב יד, ובאמת כתבו הוא בעצמו, והוא ידוע למתעלם שמו גם בספרו זוהר תניינא. גם מעתיק או כותב בעצמו הפתיחה לסיפור ר' נחמן קטופא, ואומר כי ר' פנחס ידע את שם המפורש, וכשיצא נחמן לאויר העולם, השתחווה לאימו, ואמר יש למעלה מזאת הכיפה שאתם רואים תשע מאות וחמשים וחמש כיפות, ולמעלה מהם ארבע חיות, ולמעלה מהן כסא רם ונישא, ולמעלה מהכסא אש אוכלה, וכסא יקרו, וכל משרתיו אש. וכאשר שמע ר' פנחס אביו אלה הדברים, גער בו וישתקהו, ונאלם ולא דיבר י"ב שנים. ואימו היתה בוכיה, ואומרת היה לי בן, והלוואי לא היה לי בן. והנער נחמן היה יפה מאוד. פעם אחת, כאשר בא ר' פנחס מבית המדרש, עמדה אשתו רחל ורחצה רגליו כמנהגה, ואח"כ הביאה הנער נחמן בנה, ותשם אותו בחיקהו, ונפלה על פניה ותבכה.. ותבקשו שיתיר את בנה לדבר, או שינטלו מן העולם. באותה שעה גילה ר' פנחס את פני הנער, ויראהו כי הוא יפה עד מאוד, ויפול על פניו, וינשקהו שלוש פעמים. וכאשר ראתה רחל כן, נתקררה דעתה, ויאמר לה ר' פנחס: ידעתי כי תחפוץ שאתירוֹ לדבר, אך דע לך כי הנער חכם ומשכיל, ואם אתִירנוּ לדבר יאמר דברים שמזעזעין את הבריות, ואין לו אריכות ימים. ותען רחל ותאמר: אדוני, תתיר לו שידבר בסתר ולא בגלוי. וישם ר' פנחס פיו על פיו של הנער, ויצוה וישביעהו שלא ידבר בנגלה, כי אם בדיבור חתום וסתום, שלא יבינו שום אדם, ואפילו חכם, עד עת בוא דברו. אח"כ אמר לנער: הנך מותר לדבר, ויפתח הנער את פיו, וידבר חמש נבואות על סדר א"ב, וכאשר השלים דברו אמר לו אביו: חזק ואמץ. השיב נחמן ואמר: ירבו ימיך, אבי, אני בנך האחרון, ואבי ואמי יקברוני. וכאשר אמר כן בכו אביו ואימו, מן היום ההוא עד יום מותו, כי נפטר בקרוב לחייו, עליו השלום. ומתוך הספר אני רוצה להביא לכם פרוש מדהים לקטע מתוך הספר ותשפטו בעצמכם: צלמא דרודוס כד מתיהיב לגירוס, קריב אגרוס רומי למהרוס אמנם התרגום בכלל אינו פשוט, אבל מדובר בפסל (צלמא) של רודוס, שהריסתו ככל הנראה מרמזת על הריסתה הסופית של רומי הלוא היא האימפריה הנוצרית. מהו הפסל של רודוס? אחד משבעת פלאי תבל בעת הישנה היה הפסל של רודוס, שנקרא "הענק של רודוס". עפ"י מה שכתוב במקורות שונים באינטרנט, הפסל נבנה בשנת 282 לפני מניינם, ואחרי 56 שנה הוא נהרס ברעידת אדמה (226 לפני מניינם), ורובו (מהברכיים ומעלה) נפל. בתקופת התלמוד יש דיון על האם מותר ללכת מתחת החלק השבור, או לא ("אדורי צלמא" הוא הצלם של רודוס, כך נכתב ב"תבואת הארץ " פרק ה, דיבור המתחיל "ירושלמי מגילה הנזכר", על כל פנים, הדבר המעניין והמדהים ביותר, הוא צורתו של אותו צלם "הענק של רודוס", וכך הוא נראה עפ"י שיחזורים לפי מקורות ארכיאולוגיים: הצילום האמצעי נחשב לפי מה שכתוב, ההשראה של הצרפתי שיצר את פסל החירות (אוגוסטו ברתולודי) היה "הענק של רודוס" על הפסל חרוט שיר אמריקאי ידוע המכנה אותו בשם "הענק החדש", ושניהם הוצבו ליד הים. איך אמר ר' יעקב נתן: כנראה גם לפסלים יש גילגולים… עכשיו אפשר אולי להבין את התשובה לשאלה, מה פתאום מדבר ר' נחמן מקטופא (הילד שניבא לפני 1500 שנה) על פסל שבזמנו כבר היה הרוס מאות שנים! הוא לא דיבר על אותו פסל, רק ברמז. לפי מה שנכתב, אביו של אותו ילד מנע אותו מלומר את נבואותיו כפי שהוא קיבל אותן, ולכן הוא הצפין אותם ברמזים, שכולם הוכרו כנבואות אמת ע"י גדולי דור. הוא מדבר בנבואה מלפני 1500 שנה על הרס פסל החירות. אבל חכו, יש יותר… רבי אברהם בן אליעזר כתב פירוש, מאוחר יחסית, לנבואות. הפירוש שלו מאוד מעניין, בעיקר בגלל שהוא מביא פסוק של תרגום יונתן שממש כאילו מתאר את התקופה שלנו, ומה שהולך לקרות, כאילו הוא רב מימינו. וכך נכתב בפירושו: אמר: זה הסימן יהיה מסור בידך, כשתיהרס העבודה זרה והשיקוץ שברודוס, אח"כ בקרוב יהיה הרס רומי, ולא יאחר. ואמר זה, לפי שאז היא התחלת ישועה ואות גאולה, וכאשר זכרנו זה למעלה. ואם נזכה, מיד באותה שעה תהיה הגאולה. וכך נראה מיונתן בן עוזיאל ע"ה, שתירגם על פסוק "תם עוונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך. פקד עוונך בת אדום, גילה על חטאותייך" (איכה ד, כב): "ובתר כן ישלים עוייתיך, כנישתא דציון, ותתפרקון על יד מלכא משיחא ואליהו כהנא רבא, ולא יוסיף ה' לאגליותך. ובההוא זמנא אסער עויתיך רומי רשיעא דמתבניא באיטאליה ומליא אוכלוסין מבני אדום רשיעא, וייתון פרסאי ויעיקון עליך, ויצדון יתיך, ארום אתפרסם קדם ה' על חובותיך" (אמר המגיה: הגירסא שלפנינו בתרגום איכה קצת שונה). ובתרגום חופשי מארמית, תרגום יונתן בן עוזיאל יישמע כך (המילים שלא נמצאות בגירסה של ימינו, כפי שהעיר המגיה, נמצאות בסוגריים מרובעות) ואחרי כן יסתיים עוונכם, קהל ציון, ותיגאלו על ידי מלך המשיח ואליהו כהן גדול, ולא יוסיף ה' להגלותכם. ובאותו הזמן, ייפקד עוונך, (בת אדום) [רומי] הרשעה, הבנויה [באיטליה] ומלאה אוכלוסין [מבני אדום הרשע], ויבואו הפרסים ויצירו לך, וישמימו אותך, מפני שהתגלו לפני ה' עוונותייך. כלומר, ר' אברהם בן אליעזר, מפרש את נבואת הילד על חורבן פסל החירות כקשורה לאותה העת שבה הפרסים (איראן) יבואו נגד רומי (הנוצרים), שזה בדיוק מה שקורה בימינו. כלומר בדף אחד מוזכרים נבואת חורבן פסל החירות ונבואת ביאת הפרסים על הנוצרים, בנשימה אחת! ומדובר בדברים שנכתבו לפני מאות שנים (הפירוש) ואלפי שנים הנבואות של הילד ושל יהונתן בן עוזיאל

"נבואת הילד"

הקדמת המוציא לאור:

נבואת הילד אשר חזה נחמן קטופא (או חטופה) על הגאולה ועל התמורה אשר יקרה ליהודה ולעמים באחרית הימים, והן חמש נבואות בסדר אלפא ביתא בחרוזים, כמו שיר "הקדמות" לשבועות, ונאמרו בדרך חידה ורמז בלשון ארמי. והמחבר שם הנבואות בפי הילד נחמן קטופא כמתנבא בצאתו מרחם אימו, וככלותו לדבר גוע וימות. ולכן מכונה "קטופא", כי נקטף בנעוריו, או "חטופא" כי חטפו המות.

הרב חיד"א במערכת ספרים ע' נבואת הילד אומר, שכתבה הרב ר' אברהם הלוי (הכוונה לספר הפירוש לנבואתו), ואפשר שהיה בסוף האלף החמישי, שמזכירו בספר מסעות בנימין שהיה בשנת ד"א תתק"ל. ור' שבתאי בספר בעל שפתי ישנים אומר שחיברו ר' אברהם הלוי הזקן עם פירוש ר' שמואל הנגיד. ולפי בעל היוחסין (עי' גם סדר הדורות ד"א רמ"ה) נולד נחמן קטופא בשנת ד"א רמ"ה (485 למספר הנוצרים) בזמן רבנן סבוראי, שנת ת"ך לחורבן הבית השני. ר' גדליה בן יחייא בשלשלת הקבלה כותב, כי לר' דוד, נכד הרמב"ם, היו שני בנים, ואחד מהם ר' אברהם הלוי היה בירושלים בשנת ה"א רע"ו, והוא עשה פירוש להנבואה הזאת שנמצאה בחורבות ירושלים, ואלו דבריו:

רבים ונכבדים מחכמי ברצלונא כתבו אל הרב ר' דוד בן בנו של הרמב"ם לחלות את פניהם, וישלח להם המעשה מלידת הנער הנעים, ילד שעשועים, והנבואות אשר ניבא, ובסוף כל נבואה קצת פירוש. ולפי מה שנראה היה הרב ר' דוד מקלל והחרים לכל מי שיגלה רז זה לנכרי, וראוי ליזהר מגחלתו של יכוה, ולשמור סוד במה שיש בו, באשר היא קללת חכם, נוסף על רוב חסידותו וגודל יהדותו ותפארת גדולתו וכו'. והטעם שאסור לגלות, לפי שיש בקצת העניינים ההם סכנה הרבה, ובקצתם השתיקה יפה עכ"ל.

וראי שתדע שזה המעשה היה כמו ד"א רמ"ה, וכמו ת"כ לחורבן (בקיצור):

ר' פנחס היה חסיד גדול וקדוש, ואשתו רחל גם היא חסידה, ותהי עקרה, ויתפללו לה' ונעתר לקולם ותהר. ובחודש השביעי להריונה, בחמישי בשבת, כעלות השחר, שהיה עולה צדק ומאזניים לצד מזרח, ביום ראש השנה שהיה שישי לשמיטה בשנה הנ"ל, נולד זה הנער, ויקראוהו נחמן, ותיכף שנולד התחיל לדבר פלאות ומעשה מרכבה. והעולם קראו לנער: נחמן קטופא דמן כפר ברעם, ומת בן י"ב שנים. ובסוף ימיו התנבא נבואות גדולות על הישועה, והדברים ההם נכתבו, והם דברים סתומים נסתרים ועמוקים בהרבה לשונות: ירושלמי ובבלי ארמי והגרי מעורבים ונחלפים עמוקים מאוד במליצה וחידה, ונלאו המפרשים להבין חלק קטן ממנו וכו' (שה"ק דפוס זאלקווא דף ל"ה ע"א וע"ב).

נבואת הילד נדפס ראשונה בסוף ספר נגיד ומצוה קושטא תפ"ו, ובדפוסים אחרים. הביאור הנ"ל לא נמצא איתנו, ויצחק סטנוב הו"ל נבואת הילד (ברלין תקנ"ג) עם ביאור חדש שאומר שמצא בכתב יד, ובאמת כתבו הוא בעצמו, והוא ידוע למתעלם שמו גם בספרו זוהר תניינא. גם מעתיק או כותב בעצמו הפתיחה לסיפור ר' נחמן קטופא, ואומר כי ר' פנחס ידע את שם המפורש, וכשיצא נחמן לאויר העולם, השתחווה לאימו, ואמר יש למעלה מזאת הכיפה שאתם רואים תשע מאות וחמשים וחמש כיפות, ולמעלה מהם ארבע חיות, ולמעלה מהן כסא רם ונישא, ולמעלה מהכסא אש אוכלה, וכסא יקרו, וכל משרתיו אש.

וכאשר שמע ר' פנחס אביו אלה הדברים, גער בו וישתקהו, ונאלם ולא דיבר י"ב שנים. ואימו היתה בוכיה, ואומרת היה לי בן, והלוואי לא היה לי בן. והנער נחמן היה יפה מאוד. פעם אחת, כאשר בא ר' פנחס מבית המדרש, עמדה אשתו רחל ורחצה רגליו כמנהגה, ואח"כ הביאה הנער נחמן בנה, ותשם אותו בחיקהו, ונפלה על פניה ותבכה.. ותבקשו שיתיר את בנה לדבר, או שינטלו מן העולם. באותה שעה גילה ר' פנחס את פני הנער, ויראהו כי הוא יפה עד מאוד, ויפול על פניו, וינשקהו שלוש פעמים. וכאשר ראתה רחל כן, נתקררה דעתה, ויאמר לה ר' פנחס: ידעתי כי תחפוץ שאתירו לדבר, אך דע לך כי הנער חכם ומשכיל, ואם אתירנו לדבר יאמר דברים שמזעזעין את הבריות, ואין לו אריכות ימים. ותען רחל ותאמר: אדוני, תתיר לו שידבר בסתר ולא בגלוי. וישם ר' פנחס פיו על פיו של הנער, ויצוה וישביעהו שלא ידבר בנגלה, כי אם בדיבור חתום וסתום, שלא יבינו שום אדם, ואפילו חכם, עד עת בוא דברו.

אח"כ אמר לנער: הנך מותר לדבר, ויפתח הנער את פיו, וידבר חמש נבואות על סדר א"ב, וכאשר השלים דברו אמר לו אביו: חזק ואמץ. השיב נחמן ואמר: ירבו ימיך, אבי, אני בנך האחרון, ואבי ואמי יקברוני. וכאשר אמר כן בכו אביו ואימו, מן היום ההוא עד יום מותו, כי נפטר בקרוב לחייו, עליו השלום.

בספר חיבת ירושלים מאמר רננו צדיקים סימן י"ג כותב בשם ספר גלילות ארץ ישראל: בכפר ברעם נקברו מרדכי ואסתר, שהביאו אותם מארץ עילם וכו'. ובאות פ' כתב משם גא"י ר' פנחס בן יאיר קבורתו גם כן בכבר הנ"ל וכו', וכתב עוד בשם גא"י: ר' יוחנן חטופה נקבר גם כן בכפר הנ"ל, ומגיה המה"ד שצריך להיות נחמן חטופה.

דוגמאות לפירושים אפשריים:

נבואת הילד גם עם פירוש סטנוב קשה להולמה, כי בכמה מקומות לא ירד לסוף דעתו של המחבר, גם נמצאות שגיאות בסדר איזה מילים בחרוזים, מלבד טעויות הדפוס, וראוי לעשות העתקה נכונה בלשון עברית אשר תתאים ללשון הארמית העקרית, ולדוגמא נעתיק פה שורות אחדות מהנבואה הראשונה:

א) אתיא אומתא אימתא, מזעזע ברייתא, עבדא הדמדתא, ביה בני אמתא:
תבוא אומה נוראה, מחרדת הבריות (היא החיה הרביעית שראה דניאל בחזיון, ורומזת למלכות אדום), ותעשה כריתה, בתוך בני האמה (הם בני ישמעאל בן הגר שפחת אברהם).

ב) בעלמה דנשא, יחרדין גרשא, גיברין חלשא, יהלמין קישא:
בעולם חמיו (במדינת ישמעאל שהוא חמיו של עשו, שלקח את בשמת ביתו לאשה), יחרדון בני הגרושה (בני הגר שגירשה אברהם), אנשים חלשים, ויכו את הקש (הוא עשו שנמשל לקש: ובית עשו לקש).

ג) גברא ומתגברא, בחילא ברירא, דרמי בגירא, על מתילא דברא:
יגברו ויתגברו, בחיל ברור, על המורים בחצים (הם בני ישמעאל רובה קשת), המשולים במדבר (הם בני עשו, שהיה איש שדה, ורוצה לומר שאדום יתגבר על ישמעאל).

ד) דיקא בדוקא, ובגין עסק דקקא, רמסא ומעיקא, ואכלה ומדקא:
הדיק בדייק (החיה שדייקה במצור על ירושלים), ובעבור לימוד התורה (שהיא מתשת כח), תרמוס ותעיק, אכלה ותידוק (רמז על הריסת ביהמ"ק)

ה) הנה נאצא, וסעדה קצצא, טיסא בעיצא, ולעת קץ מתקצצא:
הנה נאצה, והסעודה קצצה (רמז על שביתת המזח שולחן ה'), תעוף במהירות (על ירושלים), אך בבוא קיצה תקוצץ גם היא (על דרך "וסוף מטייפיך יטופון)


נבואה ראשונה

א.
אתיא אומתא אימתא,
מזעזע ברייתא,
עבדא הדמדתא,
ביה בני אמתא.

ב.
בעלמה דנשא,
יחרדין גרשא,
גיברין חלשא,
יהלמין קישא.

ג.
גברא ומתגברא,
בחילא ברירא,
דרמי בגירא,
על מתילא דברא.

ד.
דיקא בדוקא,
ובגין עסק דקקא,
רמסא ומעיקא,
ואכלה ומדקא.

ה.
הנה נאצא,
וסעדה קצצא,
טיסא בעיצא,
ולעת קץ מתקצצא.

ו.
ויעול כלא בחייפא,
נאצא ומגדפא,
נחרא אחור ערפא,
כעמיר גנא סייפא.

ז.
זמנין ביה כלא אעא,
מזומנה דבית מקדשא,
שעיעא קליסין כנוסין מרערעה,
ומתיב בא שעה,
ופליג תרי עשר וחומשא שעה.

ח.
חיישא ורמשא,
ארבע דופנין דרסא,
מכניסא גריסא,
ולא רצה רמשא.

ט.
טביעה במונה,
ארוכא וקטינא,
ומערבא בשטנה,
ומייתא בשוטנא.

י.
יהידא (נ"א: יהודא) באימא,
ונאצח בחימא,
לבושא כלימא,
וטייטא במהומה.

כ.
כליל יגזול במילא,
לקעקע עד יחתום גלגולא,
דערב לה,
תגא נפלה.

ל.
לשבירת אבבא,
דמסתמא מבא,
לא יהוי ליה ארבא (נ"א ארכא),
דיצמח מלכא.

מ.
מחמד (נ"א מחמר) גאייה,
אעה באייא,
דיטמע הויה,
יהיה כלילייא (נ"א כליליא)

נ.
נהרה כד מטא,
ולאות קץ מטה,
מתעבד קטטא,
והוי חסף טינא דאלמטתא.

ס.
סגר פוחא,
ותושבחה,
ואזיל כסחא,
נפק נפשיה פחא.

ע.
עפא עזא,
ונפל עזיזא,
ובטלה גיזה,
ודו שלטת שמיא וגזא.

פ.
פחרא די הוה,
ומגדל בני גדוא,
אות קו לקו הוה,
כולכו (נ"א כולביה) ביה.

צ.
ציהרא שהה,
וסיבא והא,
שאטא ושמעא,
וערך בהא.

ק.
קמא גודא,
לאריא גרידא,
ומתנדה,
דיצמח גרידא.

ר.
רם לבוש תגא,
לבושיה כתלגא,
מכבד שאגה,
ומכניס שגגה.

ש.
שבויה שבה,
בהאי שעתא טבא,
לארעא פתיא וטבא,
דעבדה תשובה.
וירחם אבא טבא,
על בוכרא חביבא.

ת.
תיתי שעה,
ותתקוף תשועה,
ותרבה נבואה,
שטט וימלא כל ארעא.

נבואה שניה

ת.
תשגא תפארה,
ותרבה גבורה,
וישתרו אסורא.

ש.
שיתא שיקא,
ומשתיקא (נ"א ומשתוקא) עקא,
ומעקא עיקא,
ודביקא מסתנקא.

ר.
רעצה,
מתרצא,
ונאצא,
וחלצה דייסא.

ק.
קפיצא מתערפא,
על ידי שדה שפה כצורפא,
בתרופה,
נתפשה לחופה.

צ.
צבועה נצפעא,
נשרפא ונפרעא,
ומיודעא ידיעה,
בשועה נשתשע.

פ.
פיסא פרנסא,
ונרמסא מתגייסא,
ופירסא מתנייסא,
ומתיחסא ביחוסא.

נבואה שלישית

א.
אתיא אימא,
מסרהבא אומה,
בני אדומה.

ב.
ברתא דא דיינא,
עבדה עבדא עניינא,
באדר רעד יונה,
ויהבת לקינה.

ג.
גביר כעסא,
ומתגר בעסא,
ואומא נרמסא,
מבוסא בעמוסא.

ד.
דבקה שעה,
ואמרה נאה,
את ה' תבואה,
ולית היא השעה.

ה.
החבורה עייפא,
ואמרה השבה מסייפא,
ואין היא עוגת התרופה.

ו.
וסגיד בקודצא (נ"א בקורצא),
וייניד פורצא,
צוח על ציצא,
אימת נרצא,
יעורר קיצא.

ז.
זרוק ברקא,
ומזיעי מדקא,
וברתה ערקא וחרקא (נ"א וחדקא)

ח.
חילא דברא,
לסגידא דברא,
וייתי תפרא,
בקנאתיה דברא.

ט.
טמאה מטפסאל אטלולא קדישא,
ואמרה אני קדישא,
ואינה אלא קדשא.

י.
יהיה בר אמתא,
לביש אימתא,
ועליל בחמתא,
למובדא לבר אחותיה.

כ.
כריך בארעא,
לפניו ערעא,
וגביה מסאה,
ומגביה בעלמא שיסאה.

ל.
לביעובא ומרבה באבא,
ורחים שבת טובה,
ישנא בבת איבה.

מ.
מן דרומא יסגא,
ולחדא יהגה,
ובשנת קכ"ה ידגה,
ובאלף ק' ינגה.

נ.
ניקום חד פחידא,
באבא ברידה,
גבר בעבדא,
דבר אפודה.

ס.
סימן קרוב נחיה,
ובסייפן יתיהו,
וערך בר טלכיא,
די הוה הונה וקם (י"ג ונם) בין ספקייא.

ע.
עד ג' שבועות מר קוה,
ובחרב זרעיה יהוי,
ובתר שנה נהיה נהוה,
ובתר דנא ממשוה.

פ.
פני כאן אבעיזא,
ובתרי זרעיה שבוען ג' יתגוזא,
ובית מקדשא וזריזא ועל ככר פפא הוזא.

צ.
צום המן ור"מ (נ"א וד"מ) שנים יחי,
גבר צדיק ישחה,
נהרה חוט בסנברה ישחה,
ובתרוהי שופיזה ינחה.

ק.
קיים צולמין יעטה,
הות ההוא דגשור יעטה,
וזרעיה לאתר שופיזא יקטה,
ובסוף ינקטה.

ר.
רגשין אחריו מלכייא,
וסוגיין קטלייא,
עד יחתון מן עלייא,
גמלא בהון עד סוף קישטילייא.

ש.
שגרא מלכא,
ביד חמד מלכא,
ונפיק בר סלכא,
להרכה,
ורדיף אחריו נגיד מכה,
שלימן עבדא מבוכה,
ד' שנים קיים במלוכה,
ולבתר ד' שנים בארכא,
ג' שבועים ארוכא.

ת'.
תעדה ויללה,
נואף כד ילדה מדלא,
דיניה יתלה,
ויכוש תלא, ונתלא.
תקים מלה,
דאמר נורא עלילה,
לסוף שבועי יתללא,
תצמיח גאולה,
לנחלה נדגלא.

נבואה רביעית

א.
אתון דרומין,
דמקרין שלמין,
מתגרים עם רומין.

ב.
ביומין אחרת בשמ"ת נטרד,
בכתוש דגדר,
בגבר ומדר.

ג.
גברין לא פסקין,
ומן אשא נסוכין דסקין אתבא מעיקין,
ישהיו חוטין בברכיה ועמקין.

ד.
דינהון שנאון,
ולכולא ישנאון,
והיך תנן טבואן.

ה.
הויין בדברים שבכין,
ממעמקים וברכין,
ובנת מלכין,
לחמהון רבכין.

ו.
ויבנון סמפונא,
למיעל בספינה,
בראשית חוסנא,
ובסוף שיסנא.

ז.
זיהיין לקטלא,
וכל יומיהון בטלטולא,
אחרים כד נטלא,
שלטנהון בטלא.

ח.
חשבון למהלכא,
למדינת מלכא,
להוליד ארכא,
מכסיותא בהון ערכא.

ט.
טור טבור מתכנשין,
ותמן תיישין,
כולהו בהון אישין,
לכולא הוו בישין.

י.
ימא וארעא מתפלגין,
וסופיהון פליגין,
אלין באלין הרגין,
מבנין בו מליגין.

כ.
כולם מרערעין,
ומציבתא קבו ארבע תרעין,
דקיימין ומתפרעין.

ל.
לבני נשא מסייפין,
לכון אתקרי חספין,
לרומה חספין,
מהומה צופין.

מ.
מעט מרגולא,
כד יכתבון גלגולא,
עמך יגלה בגולה,
וכד ישאלון אל קצבין,
יתפרעון אל עצבין.

ס.
סמוך למדברא,
בנאין דירה,
והפוך סברא,
ובעתהון למגרא.

ע.
על ידיהון ביש יקריב,
וסוף ימא חריב,
על עשר מילין ומתחריב,
גולם דמקריב.

פ.
פתרון בגורייא,
בביעותא דמתגרייא,
ושחקין באנגריא,
לכון מתקרי מתגרייא.

צ. (ר' פירוש כאן)
צולמא דרודוס (נ"א דרודם),
כד אתיהב לגרוס,
קריב אגרוס,
רומי למהרוס.

ק.
קל קרב בעכו,
מלכא לקבל מלכו,
ישתזוב מאן דאית ליה זכו.

ר.
רני שתיא,
שנה בתר שנה,
דקריב אסונא,
ותפרח שושנה.

ש.
שוי ביצה,
מזלזל בקוצא,
פריח נוצא,
ומתרמי נוצא.

מהוי מתכנון,
כד יתרכנון,
עשר מדינות כריכון,
וצבי למתקנון.

ת.
תהוי מבשר,
כד תבעין תונבין עשר,
אריך כנשר,
מתבין מבשר.

תריא צלותה,
רהטין לזכותא,
עד מצותא,
יהון לשזבותא.

נבואה חמישית

א.
אי אתון חמין עמין,
אלין באלין קיימין,
מן תמן תדעון דקרבין יומין.

ב.
ברא מנבל אבא וחתנו לחמא,
ברתא קיימא באמא,
וכלה בחמה.

ג.
גזרו צומין,
ובעו רחמין,
דלא יתקרבו יומין,
דתשטפון באומין.

ד.
דתרין אחין למרעה,
חד בחד ירעה,
וביומיהון יצמח רועה.

ה.
החברים מתכנשין,
ועלין לכנישין,
צלוין פרושין,
ובתיובתא מפרשין.

ו.
ודין לכון סימן,
מפרש באת וזמן,
כד יפיק מן,
מדברא מלך ושמו מרומן.

ז.
זרעיה יקום כד דרען,
ומן תמן מתרען,
ומקדשן מתרען.

ח.
חד שורש מן שתקא,
כד ימלוך בחזקא,
מטא קץ מלכותא די אכלה ומדקא.

ט.
טעאן צורים וצלמין,
מבטל מבקשת בנימין,
וישתנבון בחרמין,
מסגדיהון יהון שוממין.

י. יהרת מטרה יעצר,
ותהומה יבצר,
וחמש אתרוון ישתוק מן חד אתרא.

כ.
כד יכתוב אגרא,
למבדא גשרא בסוברא,
כבר אתא מקורא לציון מנהרה.

ל.
לכון מסרנא רזא,
כד ימלוך שופיזה,
יקרב כרוזא,
אל גנת אגוזא.

מ.
מדון ומנצור,
לאומים יעצור,
אלוף כבודה מלך ושמו מנצור.

נ.
נסיכי קדר,
ידרוך באדר,
וביעתהון גדר,
בקוצין ודרדר.

ס.
סליקין מלכייא,
בחוקין פרסייא ותורכייא,
אתיין בחזקה ושבין טורכייא.

ע.
עיר לתל תתפני,
ותוב לא תתבני,
דנפקית ביוני,
וכלא יפנה למדברייא.

פ.
פיפוס דרומייא,
כד אשתמע באלכסנדרייא,
תלת גירין יפוקייא.

צ.
צמחי מלוחין,
ושרשי רתמין,
אכלין מ"ה יומין,
ומעין יפיק להו מתהומין.

ק.
קם מן שטנא
שמט לבא מן סכינא,
ליד אבנא,
דהיא עשרה תרנא.

ר.
רגיש באומין,
יאמר על השין,
תלת עשר,
ישלח ידיה לקדישין יבשר.

ש.
שולטן משיח נהרה,
דמפשר בספרא,
יפח בארמילוס יהא כעפרא;

שביב ממרומים יפול בארמין,
ויגער דמכעיסין בצלמין,
לעתיק יומין.

ת.
תיתי אבנא זעירא,
דאגזירת מטורא,
ותפח לאומין ברוח סערה;

תחית מתיא,
לבנאה חביבייא,
דעתידת לבליא,
ארעא ושמיא.