יום חמישי, 22 באפריל 2010

יום רביעי, 21 באפריל 2010

יום שני, 19 באפריל 2010

העצמאות שלך בסכנה...התוכנית לחיסול ישראל יוצאת לדרך!!!


 


חשיפה ראשונה של מה שהתקשורת העולמית מסתירה על הברית הגורלית של הוותיקן, הנצרות והאיסלם, העומדת לתפוס תאוצה עולמית, זו סכנה גדולה למדינה, אבל עדיין ניתן למנועה.


לפניך 10 דקות גורליות לחייך.


מה ערכת המגן שלך לסכנה הקרבה ובאה?


לפניך סרט בשני חלקים שמכיל את ערכת המגן שלך לקראת המלחמה האחרונה...


זכרו – מי שמוכן יותר מוגן!












גאולת עם ישראל על פי הקבלה - הרב יצחק בצרי

יום שבת, 17 באפריל 2010

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כנגד שלשת הקליפות - עשו ישמעאל וערב-רב
רשומה זו נכתבה במוצאי שבת
הספר שלענ"ד מתאר בצורה הטובה ביותר את 'מפת הקרב' בו אנו נמצאים, נקרא 'קול התור', , הוא נכתב על ידי רבי הלל משקלוב זצ"ל שהיה תלמידו של הגאון מוילנא זצוק"ל. בספר מביא רבי הלל תמצית מתורת הגאולה של רבו ויש בו ידע רב וחשוב מאד להבנת המצב שבו אנו נמצאים. בפרק ב' סעיף ב' מתאר הגר"א את הכוחות הפועלים מצד הקדושה ולעומת זאת מצד הטומאה ואלו דבריו: "על פי רבנו הגר"א ז"ל עלינו לבוא לעזרת ה' בגיבורים... התפקיד הכללי של שני המשיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד הוא הגנה ומלחמה נגד שלשת ראשי הקליפות - עשו ישמעאל וערב רב... ההזדווגות של עשו וישמעאל היא על ידי ארמילוס שר הערב-רב, ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם ר"ל. ובזה עיקר עבודתנו ומלחמתנו אנו - לשבר ולמגר את כוח הערב-רב מישראל. הערב רב הוא שונאנו הכי גדול, הוא המפריד בין שני המשיחין. קליפת הערב- רב פועלת רק בדרך של אחיזת עיניים ובעקיפין, לכן המלחמה בערב רב היא המלחמה הכי קשה ומרה, ועלינו להתגבר בכל שארית כוחנו במלחמה זו. וכל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נגד הערב- רב, נעשה ממילא שותף לקליפת הערב-רב. ויהיה מי שיהיה – מוטב לו שלא נברא!..." דברי הגר"א מבוססים על דברי הזוהר הקדוש פרשת פנחס רמו ע"ב דברים אלו שנכתבו בשם הגר"א מעידים עד כמה הנושא חשוב לבירור ואת הסכנה של חוסר התייחסות אליו שהרי מי שאינו נלחם בערב-רב הופך ממילא להיות שותף שלו ואין צריך לפרט את הסכנה שבדבר זה גם הצגת המושג ערב-רב כמידות שליליות בלבד איננו נכון, כפי שניתן לראות לאורך כל הספר כדי להבהיר את הדברים הנ"ל אפרט במקצת את המושגים על פי 'קול התור' פרק ראשון סעיף כ משיח בן יוסף הוא הכוח הרוחני המסייע לכל פעולה הנעשית בהתעוררות אנושית שלנו על דרך הטבע לקירוב גאולת ישראל. הוא כולל שלשה סוגים:

1 מב"י העליון - מלאך הממונה על פעולותיו של מב"י 1. במלחמתו נגד שר הערב-רב. 2מב"י התחתון - הוא אחד בכל דור בחינת צדיק יסוד 2. עולם, הזוכה לפי מעשיו ושורש נשמתו לעשות לישועת ישראל והרמת קרן התורה במסירות נפש. 3מב"י השרוי בכל בית ישראל בכלל, כל הזוכה לפי מעשיו 3. לעשות באותן הפעולות של מב"י הרי הוא ניצוץ משורש נשמתו של מב"י, כל אחד לפי דרגת המעשים. מתפקידיו של משיח בן יוסף: קיבוץ גלויות, כיבוש וישוב ארץ ישראל להחזרת השכינה לארץ הקדושה ולביעור רוח הטומאה מן הארץ, בנין ירושלים, קיום מצוות התלויות בארץ, מלחמה באויבינו והפצת תורה לעם ישראל ובמיוחד תורת הסוד. כל זאת כהכנה להופעתו של משיח בן דוד זהו המשיח שכולנו מחכים לו, אדם צדיק מזרע דוד המלך, שישלים את פעולותיו של משיח בן יוסף, יבנה את בית המקדש השלישי הנצחי ויתקן את כל העולם כולו במלכות ש-ד-י. לפי תיאור תפקידיו של משיח בן יוסף אנו רואים שכיום אנו נמצאים בשלבים מתקדמים של פעולותיו אין זה אומר שלא תהיינה נסיגות כפי שאנו רואים לצערנו הגר"א אומר ש: "התפקיד הכללי של שני המשיחין מב"י ומב"ד הוא הגנה ומלחמה נגד שלשת ראשי הקליפות עשו, ישמעאל וערב-רב". קליפת עשו היום מתלבשת בעולם הנצרות ומיוצגת ע"י ארה"ב והאיחוד האירופי. מיצגיו של "עשו" מחדירים את תרבות אדום )התרבות המערבית לכל מקום בעולם שהדבר מתאפשר להם. תרבות אדום מקדשת את ההנאה הרגעית "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה"(, את המימוש העצמי האגואיסטי, את ההצלחה החיצונית כאשר הפנימיות נשארת רקובה, את הלבוש הפרוץ, את תרבות הרייטינג ואת כל הרעות החולות שאנו רואים מסביבנו. במדינת ישראל זוהי התרבות השלטת והיא עושקת את נשמות ישראל הקדושות )בעיקר ע"י אמצעי התקשורת למיניהם( ומרחיקה אותם מהאמת של התורה הקדושה ומפנימיות נשמתם. כן פועלים ארה"ב והאיחוד האירופי להחליש את מדינת ישראל ע"י לחץ למסירת שטחי ארץ ישראל לאויב, וכן ע"י השלטת ה"מוסר הנוצרי" בכל מוסדות המדינה. אצל הגויים שהמוסר הוא חיצוני

אין הדבר מהווה סכנה קיומית מכיוון שהם ממילא לא מתנהגים לפיו. אולם אצל יהודים שהמוסר הוא פנימיות נשמתם, התנהגות זו מהווה מתכון להשמדה עצמית כמובן שהתרבות המערבית איננה כולה שלילית אלא יש בה חלקים טובים, שבמידה שהם משתעבדים תחת הקדושה יש בהם תועלת רבה לתיקון העולם, וזוהי אחת המשמעויות הפנימיות של המתואר במדרש פרקי דר' אליעזר, פרק ל"ט( ש"ראשו של עשו קבור במערת המכפלה". קליפת ישמעאל כשמה כן היא, הכוח המלובש בישמעאל, כלומר בעולם המוסלמי הכולל בתוכו גם את מה שנהוג לכנותו באופן שקרי בשם "העם הפלסטינאי", . קליפה זו רוצה להשמיד את ישראל באופן פיסי ומובן שהיא מנוגדת למהלך של משיח בן יוסף. הן קליפת עשו והן קליפת ישמעאל לא מסוגלים לפגוע בעם ישראל ובתהליך הגאולה ובשני המשיחין, באופן משמעותי ללא עזרתו של הערב רב הנמצא בתוכנו, וכפי שכותב הגר"א : "ההזדווגות של עשו וישמעאל היא ע"י ארמילוס שר הערב-רב, ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם כולו". ברור לעין מיהו אותו ערב-רב ה"מזווג" את עשו וישמעאל. זהו השמאל הקיצוני שהשתלט על כל עמדות הכוח במדינה ומנסה להפוך אותה ל"מדינת כל אזרחיה", לבטל ממנה כל ערך יהודי ומוביל אותנו לתהליכי התאבדות פיסית ורוחנית בזוהר בראשית כה ע"ב מתוארים סוגים נוספים של ערב-רב, . . נראה שרובם של השמאל הם יהודים משורש טוב שעשוקים ע"י התקשורת, ובודאי אלו שכאבו את כאב אחיהם שגורשו מגוש קטיף, על אף חילוקי הדעות. לעומת זאת, אלו ששמחו והרגישו התעלות נפש בזמן הגירוש והסבל של המתיישבים וכלל "הציבור הכתום" ובמיוחד אלו שהתאכזרו בסדיסטיות נוראית, יש סבירות גבוהה להניח שהם שייכים לאנשי הערב-רב מכל מקום, לשם הזהירות, אנו תמיד משתמשים בביטוי שמוזכר בהלכה "חוששין להם", מכיוון שגם אם אנו עלולים לטעות, לחשוש ולהזהר מהם אנו בודאי צריכים. יחד עם זאת ישנם מקרים מובהקים שבהם הסבירות לטעות קטנה מאד. כן יש להבין על פי דברי רבנו הגר"א שיש כוח רוחני מיוחד ששולט בהם ארמילוס שר הערב –רב ומוביל מהלך מודע שתכליתו לפגוע בעם ישראל גשמית ורוחנית.

.בהמשך הספר "קול התור" כותב רבי הלל בשם הגר"א פרק החמישי-חלק א': "עקבות האתחלתא שבכל שלשת היסודות "יעודים מועדים ומיועדים" צריכים ללכת ולהעשות עד הדרגה הכי האחרונה של איתערותא דלתתא... ולא לסגת חלילה מפני איזה קושי ומכשול ח"ו, ומכש"כ בדרגות האחרונות שבהן מתגבר הסטרא אחרא כוח הטומאה יותר, כי לעומת התגברות הסט"א מתגבר יותר כח הקדושה הנסי והשפע העליון וישועה והצלחה... סייעתא דשמיא בכלל ובדרך נסית בפרט באה במדה כנגד מדה, במדה שהאדם מודד מודדין לו מן השמים, דהיינו באותה מדה שפעולת המצוה נעשית ע"י אדם בפועל בדרך הטבע, במדה זו באה סייעתא דשמיא, דרגה כנגד דרגה... וכן לדעת ולזכור שגם כחות הטומאה, קליפות הסטרא אחרא, יש להם

אותן הדרגות... כמובא בזוהר שמות דף כ"ז והם "עמק העכור" אשר בהגיעם ח"ו למלוא הדרגות האלה יכולים להשיג את כל גבורותם של עשו וישמעאל )שור וחמור דטומאה( ולהחריב את כל העולם. אך זה לעומת זה עשה אלקים ולעומתם עומדים הכוחות הגדולים של אותן הדרגות דקדושה של ב' המשיחין שור וחמור דקדושה... והם משיבים להם מלחמה שערה וכו', העומדים נגד כחות הטומאה האלה כקיר ברזל ועיר מבצר והם "קרני ראם" אפיתחא דקרתא, על קו הבינים בשערי ירושלים מערבה, אשר פה מבצר מלחמתו של שרו של יוסף נגד שרו של עשו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ". דברים חשובים אלו מתאימים לדברי הרמח"ל שהבאתי בתחילת הספר )סוף פתח דבר – עמ' 44-45( והם מלמדים אותנו שככל שמתקרב זמן הגאולה גם הסטרא אחרא מתגבר ביותר, כפי שאנו אכן רואים במציאות, ועלינו להתחזק בתפקידיו של משיח בן יוסף ולשאוב כוחות מהידיעה שהתחזקות הסטרא אחרא היא שלב בדרך לביעור הרע מהעולמות כולם לנצח נצחים. חשיבות מיוחדת ישנה לתפילה בעד הצלחתו של משיח בן יוסף במאבקו כנגד שר הערב-רב . בעל "קול התור" כותב: כבר עוררו ראשונים כמלאכים על החובה להתפלל בעד משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף, וכל העוסקים בישוב ארה"ק ומתפללים בעד משיח בן יוסף לוקחים חלק בהקלת ייסוריו וייסורי ארץ ישראל... בספר "מדרש שלמה" של הרש"ז ריבלין )נינו של בעל "קול התור"( פרק מ"ז מובאים הרבה מקורות בענין זה, ביניהם מהאריה"ק, מבעל "אור החיים", מהגר"א, מבעל "באר יצחק" תלמיד הגר"א, ועוד. בסידור הרש"ש עפ"י האריה"ק בתפילת בונה ירושלים באומרו "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין", כתוב: "יכוון להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא יהרג ע"י ארמילוס הרשע". רבינו הגר"א בביאורו ל"תיקוני זוהר חדש" דף ל"ב ע"א לפסוק: "וישכם אברהם בבקר...", אומר, שהשכים להתפלל בעד משיח בן יוסף שלא יהרג. בזוה"ק פרשת כי תצא דף רע"ו, רעיא מהימנא, מדובר על סבלו של משה רבינו בעד משיח בן יוסף שלא יתקטל. הגר"א בספרו "יהל אור" פרשת פנחס דף כ"ד, בקשר לפסוק "דלותי ולי יהושיע" אומר שבזה התפלל דוד המלך בעד משיח בן אפרים. המקובלים בירושלים בתקופה הישנה היו עורכים תפילות בעד מב"י, בייחוד בעת צרה ר"ל. גם המגיד ר' משה משקלוב "הדורש לציון" מדבר בדרשותיו בענין זה, ובשם אביו בעל "קול התור" בשם הגר"א מעיר שגם הדיבור במשיח בן יוסף והזכרת שמו, מעורר זכרון ורחמים, עפ"י הכתוב על אפרים, שהוא בטוריא דמב"י: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי עליו רחם ארחמנו נאום ה'". בזכות כל זאת יגן ה' על עמנו וארצנו ועל תורתנו הקדושה, ויחיש גאולתנו השלמה בב"א". מכאן מובנת החשיבות הגדולה של התפילה בעד משיח בן יוסף ולכן אביא כאן את נוסח התפילה כפי שמובא בספר "קול התור" )פרק חמישי(. כל אחד יכול לכוון בתפילת עמידה בברכת בונה ירושלים, כפי שכתב האריז"ל. מי שיכול לומר מידי פעם את תפילת "אבינו שבשמים" בודאי יש בכך מעלה גדולה, ובשעת צרה חשוב ביותר לומר גם את יתר הפרקים המובאים לאחר התפילה. "אבינו שבשמים, רחם על שארית יוסף עמך. אב הרחמן גואל ישראל וירושלים, מצמיח קרן ישועה, הושיעה נא והצליחה נא, ציר אמונים משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף נושא חוליינו וסובל מכאובינו במלחמתו נגד צורר ישראל ארמילוס הרשע )יש אומרים שצריך לחשוב שם זה ולא לאומרו(, וכמו שנאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" עובדיה א, יח, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" עובדיה א, כא, "והיה ה' למלך על כל הארץ" זכריה יד,ט. אבינו אב הרחמן הבוחר בירושלים ושוכן בציון, בטובך הגדול ישוב נא חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך. ונזכה כולנו לראות מהרה בהתגלות החזון הקדוש שנרמז ממעון קודשך לרבנו אליהו בן שלמה, נהורא דמשיח בן יוסף בדרגא דטוב. בפסוקים הקדושים: "אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו " ישעיה מד,ב, "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" תהילים עו, ג "חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן" ישעיה לג,כ במעלייתא דזיהרא עילאה.עוד יוסף חייוסף חי עודחי יוסף עודבן דוד חי וקיים

צור משגבנו מגן ישענו, הגן בעד עץ יוסף אשר ביד אפרים, הרם קרנו, קרן משיחך בן יוסף כאמור: "וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח" דברים לג,יז. השגיבה כחו לעמוד איתן כאמור: "ותשב באיתן קשתו" בראשית מט, כד. במלחמתו הקשה נגד אויבי עמך צוררינו, כדברי הבטחתך על נפילת גוג ומגוג)יחזקאל פרק לט: "על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך. ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וכו'. והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום – שם קבר בישראל וכו'. וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג. ונתתי את כבודי בגוים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם. וידעו בית ישראל כי אני ה' אלהיכם וכו'. לכן כה אמר ה' אלוהים עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל וקנאתי לשם קדשי". שגבנו ועזרנו צור משגבנו להגיע במעשה ידינו על נחלת קדשנו לדרגת מספרו הגדול והמקודש )מטטרון שר הפנים( שרו של משיחא דאתחלתא "טצ"ץ ביסוד" אחוז בשני צבאות ימינא ושמאלא - וראו כל עמי הארץ את ישועת אלהינו מהרה. אבינו אב הרחמן, תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך וכו' בזכות העוסקים בתיקוני צפנת פענח וכוונותיהם לביעור רוח הטומאה ולקדוש שמך הגדול והקדוש, בזכות העוסקים בישוב ארצנו הקדושה ובבנין ירושלים, בזכות בניך יושבי נחלתך הסובלים ייסורי ארץ ישראל ומקבלים את הייסורים באהבה למען קידוש שמך וקירוב גאולת עמך ונחלתך מהרה. בזכות כל זאת יחיה בן יוסף משיחא דאתחלתא ולא יפול כתפילתו של רעיא מהימנא מרע"ה ודוד המע"ה ותפילתם של עוד ראשונים כמלאכים, בעד חיי והצלחת משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף. וכפי שגזרו צדיקי עולם, צדיקים גוזרים והקב"ה מקיים. "צדיק באמונתו יחיה" חבקוק ב, ד, והיו עץ יוסף ועץ יהודה לאחד ביד ה' ע' יחזקאל לז, וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" בראשית לט, ג.עוד יוסף חי יוסף חי עוד חי יוסף עודבן דוד חי וקיים

יום רביעי, 14 באפריל 2010

זירוז הגאולה!!!

זירוז הגאולה ומה קרה לאלו שניסו מאת הרב יצחק בצרי וידיאו מרתק

יום שלישי, 6 באפריל 2010

הבירור הסופי

משל האגוז - הקליפות הקודמות להופעת אור הגאולה ברצוני להביא מעין צורת הסתכלות נוספת המאירה את הבירור של תקופתנו מזוית אחרת. היא מובאת במאמר שכתב הרב מאיר כהן שליט"א: "הופעת אור הגאולה היא כהופעתו של הפרי וכן אמר שלמה המלך: "אל גנת אגוז ירדתי", כי באגוז יש תחילה קליפה עבה ומרה כלענה, ואחריה קליפה ב' קשה מאד, ואחר כך יש קליפה אחרת שמפסיקה המאכל וגו'" ספר פרי עץ חיים – שער ר"ח חנוכה ופורים – פרק ו לומר, שממבנה האגוז למד שלמה המלך את דרכי ההנהגה האלוקית, היינו כהופעת הפרי שקודמת לו הופעת הגאולה, שהוא האור שיאיר את העולם בהכרה המוחלטת ש"אין עוד מלבדו", תקדם להופעתו הופעתן של הקליפות הבאות להסתיר אמת פשוטה זו ולהיות כביכול אלטרנטיבה אליה. מבחינה היסטורית הביטוי של הקליפות היו מלכויות שהביאו איתן תרבויות שהציבו כביכול אלטרנטיבה לתרבות ישראל עד שבעוצמתן וגדולתן היוו כביכול איום רוחני ותרבותי במה שנדמה היה לחלק מבני עמנו שהן אמת. לכל אורך ההיסטוריה היו מעמנו שטעו מחוסר דעת, ונהרו אחרי יופין החיצוני ופיתוין של אותן תרבויות, אך העם בכללותו ידע להבחין שבסופו של דבר מדובר בקליפה וממילא היה ליבם מלא צפיה וגעגועים להופעתו של אור הקודש בישראל. עובדה נוספת וחשובה מאד נלמדת ממשל האגוז והיא, שככל שמתקרבים לעצם הפרי, הופכת הקליפה להיות דקה יותר, ומשום כך, קשה יותר לבירור ולקילוף עד הקליפה האחרונה שהיא ממש דבוקה לפרי. בתהליך של התחיה הלאומית בארץ ישראל במאה השנים האחרונות, אנו פוגשים את שורשן של הקליפות כעומדות נגד מהלך הופעתן של ישראל בעולם:

הראשונה היא קליפת עמלק בדמות גרמניה הנאצית בהפעלתה כמכונה הכחדה משומנת. קליפה זו מופיעה בעולם תמיד בשלהי הגלות ולפני הגאולה. כך אנו מוצאים אותה ביציאת מצרים, פרשת בשלח, אח"כ בסוף גלות בבל בהמן הרשע, וכן בסוף גלות אדום כאמור בגרמניה הנאצית. השניה אחריה היא קליפת עשו, "הוא עשו הוא אדום" ונתלבשה בתרבות רומי ובדת הנצרות, ובדורנו בתרבות המערב שהיא תולדתה של הנצרות. קליפה זו התגלתה בתחיה הלאומית בארצנו בלבוש המנדט של האמפריה הבריטית בארץ ישראל, נציגת המערב, שעשתה כל אשר לאל ידה לעכב את התבססות ישראל בארצו כיום היא מתלבשת בארה"ב ובאיחוד הארופי השלישית היא קליפת ישמעאל המופיעה באיסלם ובמה שנקרא באופן שקרי "העם הפלסטינאי" ייסודה של "מדינה פלסטינית" הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל לאחר שנשיג את כל זכויותינו בפלסטין, אסור שיידחה, אף לרגע אחד, את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין" מאבקם של שלוש הבחינות האלו כנגד ישראל, היה גלוי וברור כך שהאומה הישראלית הבינה לכל עומק שדרותיה מלבד מיעוט זניח כי מצויה היא במלחמה על עצם הופעתה כמלכות, שינסה מותניה ונלחמה על חייה ועל המשך גילוי אור התחיה בהיסטוריה בעוז וגבורה קדושה. המאבק בבריטים היה קל יחסית, זיקתם לארץ כנציגיו של "עשו", היתה רק ככובש קולוניאלי ללא זיקה רוחנית מהותית לארץ, משום כך די היה באידיאולוגיה של "הציונות ההרצליאנית" שנתבססה רק על הרעיון הלאומי כשהוא מנותק לכאורה מהרעיון האלוקי – למגר אותם מן הארץ כל זאת במימד הגשמי, לעומת זאת המאבק בהשפעותיה הרוחניות ההרסניות של התרבות המערבית הוא הרבה יותר קשה המאבק השני בו עמדה האומה, היה מול הערבים ישמעאל כאשר אחר מלחמת ששת הימים הרימה הציונות החילונית ידיים מחוסר חוסן אידיאולוגי. הציונות החילונית עמדה חסרת אונים וחסרת שידרה אל מול הערבים שבאו כבר מתוך זיקה היסטורית לאדמת הקודש, ויותר מכך מתוך זיקה רוחנית מהותית מעצם היותם נימולים כדברי הזוהר הקדוש חלק ב' לב: הדברים הגיעו לכדי התרפסות, הצטדקות ורגשות אשם של חלק מהעם ביחס לטענות הערבים. כנגדם הופיעה תנועה חדשה ישנה שהיא המשכה הטבעי של הצינות החילונית, הציונות התורנית לאומית, היונקת את כל הלגיטימציה שלה מהרעיון האלוקי המופיע בתורה, תנועה שדברה באותה שפה ובאותו נימוק ו"בגובה העיניים" עם הערבים החיים בארץ, היינו זיקה אלוקית ומהותית, מתוך ביטחון עצמי לאומי וחוסן רוחני מוסרי. היה נראה כי הנצחון כבר מובטח, ההתיישבות ביש"ע משגשגת, כוחם של המחבלים הערביים נחלש אחר שגורשו לתוניס, הימין חזק ומבוסס בשלטון, והגאולה הינה עומדת לפתחנו. או אז הופיעה לפתע, ממקום בלתי צפוי, הקליפה הקשה ביותר לזיהוי כאויב מכיוון שהיא מופיעה מתוכנו ומדברת כביכול כמייצגת את טובתו של העם היהודי הקליפה הרביעית. משום דקותה ודבקותה בפרי, קשה להפנים כי צוררת היא. קליפה זו נקראת "קליפת הערב רב" התחזקותה של קליפה זו, שהרי היא חייבת להתחזק לקראת הבירור הסופי