אחרית הימים

צריך
לקרות "משהו גדול", שקשור בהחלט לגאולת ישראל. אמנם, אין לקחת את הדברים
באופן מוחלט, מפני חוסר הבהירות של הסודות הטמונים בספר דניאל, המכיל בתוכו עפ"י
חז"ל את הזמן המדוייק של הגאולה חז"ל הסבירו בתלמוד כי זו למעשה הסיבה שספר
דניאל לא תורגם לארמית, מפני שאם ההצפנה העברית תתורגם, כולם ידעו מתי תגיע הגאולה.אגב, הדברים כתובים דווקא במסכת העוסקת בפורים: מסכת מגילה דף ג ע"א


על כל פנים, בשלב זה לא נוכל להביא את ההסברים המפורטים העומדים אחרי פרשנות
זו,אלא רק את עיקריה.


ברמת העיקרון, הנביא דניאל מקבל נבואות על כל ההסטורייה העתידית של העולם, ועל
כל הצרות שעם ישראל יעבור עד בוא משיח צדקנו בב"א. בסוף ספר דניאל שואל הנביא:
"עד מתי קץ הפלאות?" )דניאל יב, ו(, דהיינו עד מתי המצב הרע ימשיך עבור עם
ישראל.התשובה שהוא מקבל הינה "למועד-מועדים וחצי, וככלות נפץ יד עם קודש".
תשובה לא ברורה במיוחד, וגם דניאל בעצמו אומר: "ואני שמעתי ולא אבין" )דניאל יב,
ח(,ולכן הוא מבקש תשובה ברורה יותר, ושואל "מה אחרית אלה?".


התשובה שהוא מקבל הינה כזו:

"...לך דניאל, כי סתומים וחתומים הדברים - עד עת קץ...
ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם, ימים אלף מאתיים ותשעים.
אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלוש מאות שלושים וחמישה".


מספר מפרשים ניסו לעמוד על החישוב. חלקם חישבו את המספרים הללו כשנים, וחלקם
כימים.אמנם, רוב המפרשים שניסו לחשב מתי בדיוק יגיע הזמן הזה, טעו. אכן, היה גם
מי שאמר )הרס"ג( כי "אין בנו כוח לעמוד על סוד החשבונות של ימים ושנים", והיה מי
שנתן לכך את הטעם הנכון, כי האירועים שכתובים בספר דניאל, שהחל מהם מתחיל
החשבון,הינם אירועים עתידיים, שעד שהם לא יקרו, אין אפשרות להבינם.


פירוש "התמיד"
והנה,מה שכתוב "מעת הוסר התמיד", פורש ע"י רוב המפרשים ככולם,
כהפסקת קרבן-התמיד בבית המקדש, בעת כזו או אחרת, אלא שעפ"י כל
פירושיהם כלו כבר כל הקיצים.

לכן לדעתי מעת הוסר התמיד אינו מדבר על קורבנות בבית המקדש כפירוש הפשוט אלא התמיד מרמז על דבר קבוע שהוא תמידי ואז ינתן שיקוץ שמם
לפי הערכתי מדובר על פיגוע נוסף בארצות הברית שעתיד לקרות בתקופה המאוד קרובה פיגוע דומה למגדל התאומים ולהערכתי מדובר בפיגוע בכנסייה מאוד גדולה או בהתקהלות נוצרית וברגע שזה יקרה תתחיל מלחמת גוג ומגוג ומאז אפשר לספור אלף ומאתיים ותשעים יום להתגלות מלך המשיח
אני יודע שזו רק הערכה שלי ויכול להיות מאוד שזה לא יקרה אבל צריכים להיות עם עיניים פקוחות ולקוות לגאולה הקרובה
אני רוצה להצהיר ולומר שזו תחזית אישית שלי בלבד על סמך פיענוח הכתובים

.

(סרט מתאריך כח כסלו תשנ"ה, 1.12.94)
סרט צוואתו המלא של הרב הגאון סעדיה לוי נחמני זצוק"ל בסמוך לעת פקודתו (ז' שבט תשנ"ה), במהלך מסע התעוררות ותשובה יחד עם הרב הגאון הרב שמעון דהן שליט"א.
הפן הרוחני שדגל בו הרב, לאחד שורות בעם ללא הבדלי סגנון למינהם, וכמו כן תשובות ברורות ומדוייקות באשר לתחזיות שלו אודות תהליך הגאולה והשלבים שמתלווים אליה ופוקדים אותנו כבר כיום, ההתחמשות באטום ומהי הסכנה שאורבת לנו ומהיכן תגיע הצרה ר"ל והיה אם נקשה עורף ולא נלך בדרכי השם.
במידה ולא נתקרב ונתחזק בתשובה ובתורה, ומנגד הטוב הצפון אם כן נבחר בדרך הקלה של תורה ותשובה, הסרט הזה צולם לערך לפני 15 שנה וישנם השלכות ותוצאות שהתגלו בעולם רק בתקופה האחרונה.
עם מי בעצם עם ישראל מסוכסך? איך להביא גאולה? איך להביא משיח?
אפשר לומר שלכאורה כל הסימנים שמדבר עליהם הרב בדרשה כבר מתרחשים הלכה למעשה רק יש חובה על כל אחד מאיתנו לפעול כדי לקדם ולגרום לאור הגאולה להתקיים בנו....צו השעה או לא?! צפו בקליפ ובמבט להיום והחליטו!

לְהָבִין דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם

דברי חכמים על:
חמה שעמדה למשה רבנו תעמוד ליהושע המושיע הרי הוא משיח בן יוסף


תנא דבי אליהו פרק ב
ד"א למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל (תהי' יט ב)
והלא הם קבועין במקומן ואין זזין משם לעולם
אלא אעפ"י שהכל שלו והכל מעשה ידיו אין שמחתו בכל אלא עם זרעו של אברהם בלבד שנאמר יום ליום יביע אומר (שם שם ג)



מה טיבן של שני ימים הללו.
אלא זה יומו של משה שבישר יומו של יהושע
שנאמר היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (דברים ב כה)



ושמא תאמר הואיל והקב"ה הרג את סיחון ואת עוג מי הגיד לכל באי עולם
אלא זה חמה שעמדה לו למשה



והיכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק
שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמ' יז יב)
וכי עד אותה שעה לא בא השמש שכתב עד בא השמש
אלא זה חמה שעמדה לו למשה.



והיכן מצינו שבישר משה יומו של יהושע
שנאמר ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע (שם שם יד) א"ל יהי רצון שתעמוד לך חמה כדרך שעמדה לי



והיכן מצינו שעמדה לו ליהושע בשעה שעשה מלחמה עם מלכי האמורי בגבעון
שנאמר אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים (יהושע י יב-יג)

מבוא
הדרשה מביעה רעיון שלם בעל שני מרכיבים עיקריים:
1. היום של משה רבנו במלחמת האמורי בכיבוש עבר הירדן המזרחי, בישר את יומו של יהושע במלחמת האמורי בכיבוש עבר הירדן המערבי.
2. משה רבנו בישר ליהושע אחרי ניצחונם המשותף על עמלק, שתהיה לשניהם מערכה נוספת וסופית נגד עמלק באחרית הימים.
בארבעת המלחמות עמדה-תעמוד השמש.
הדרשה נסמכת על הפסוק: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת
היא שואלת שש שאלות, ועונה עליהם.

שאלה ראשונה ותשובה: העיקרון

ד"א למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל (תהי' יט ב) והלא הם קבועין במקומן ואין זזין משם לעולם
אלא אעפ"י שהכל שלו והכל מעשה ידיו אין שמחתו בכל אלא עם זרעו של אברהם בלבד שנאמר יום ליום יביע אומר (שם שם ג)
פסוק אסמכתא:
תהי' יט
(ב) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ:
(ג) יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת:

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים סיפור של כוכבים הנעים בתנועה סיבובית מעגלית קצובה שנחשבת כקבועה ללא תזוזה,
הָרָקִיעַ מַגִּיד תנועה של הגדה מקובעת קשוחה כגיד,
זהו סיפור-הגדה דטרמיניסטי, האם הוא מרשים בקנה מידה של "כבוד א-ל"?

יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, הקב"ה שמח יותר בהבעת אֹמֶר של נביעה חדשה,
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת, הקב"ה שמח יותר בחיווי דָּעַת של תנועה גלית , מ"יום" שמתרומם לשיאו ויורד ל"לילה" ששוקע לשיאו וחוזר חלילה .
לזאת מסוגל רק האדם שהוא "מעט מאלוקים". הוא חי בתוככי הזמן הגלי ובכוחו ליצור גלי-מאורעות עצמיים בתוך סביבתו הגלית, הוא זז והולך, לא עומד ומקובע.

משה רבנו רמז על כך באומרו, שהשמים הם של הקב"ה, אבל האבות פעלו את "היום" ולכן בחר הקב"ה בזרעם:
דבר' י
(יד) הֵן לַי-הוה אֱ-לֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ:
(טו) רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק י-הוה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה:

נחמיה הצביע במפורש על אברהם אבינו כמי שידע להתהלך לפני ה' ולעשות גלים "ביום ובלילה":
(ט ו) אַתָּה הוּא י-הוה לְבַדֶּךָ אַתָּ {אַתָּה} עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים:
(ז) אַתָּה הוּא י-הוה הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם:

ירמיהו הנביא הגדיר זאת בניסוח עוצמתי:
(לג כה) כֹּה אָמַר י-הוה אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:


שאלה שניה ותשובה: היום של משה בישר את היום של יהושע

מה טיבן של שני ימים הללו.
אלא זה יומו של משה שבישר יומו של יהושע שנאמר היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (דברים ב כה)
פסוק אסמכתא:
תהי' יט
(ג) יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת:

דבר' ב
(כד) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:
(כה) הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ:

פסוק אסמכתא סמוי:
יהו' ג
(ז) וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם משֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ:

המחבר מפרש את המילים יַבִּיעַ אֹמֶר כ-"יבשר": יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר - יוֹם לְיוֹם יבשר אֹמֶר
ואז הוא שואל: גל-יום של מי בישר גל-יום של מי?

הקב"ה אמר את הביטוי הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל למשה רבנו וליהושע כנ"ל, מכאן שיומו של משה רבנו במלחמת סיחון האמורי בישר את יומו של יהושע במלחמת האמורי .

מהי משמעות "הבשורה" ?
גל-היום של משה רבנו במלחמת סיחון ועוג התלכד עם גל-היום של יהושע במלחמת האמורי והעצים אותו לשיא של חיבור שני הגלים .

שאלה שלישית ותשובה: השמש שעמדה במלחמת סיחון פירסמה את הניצחון

ושמא תאמר הואיל והקב"ה הרג את סיחון ואת עוג מי הגיד לכל באי עולם
אלא זה חמה שעמדה לו למשה
פסוק אסמכתא:
דבר' ב
(כד) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:
(כה) הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ:

כיצד עשה הקב"ה שהַיּוֹם הַזֶּה של משה רבנו במלחמת סיחון ועוג יתפרסם ויטיל פחד ויראה על פני העמים?
תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם – הקב"ה העמיד את החמה באותו יום, וכך התפרסם הניצחון של אותו "יום" .
מסקנה:
"השמים העומדים" משרתים את ארועי "היום הגלי" – ה"יום" חשוב מה"שמים", כמו שכתב המחבר בתחילת הפיסקא.

שו"ת זה בא להבהיר עניין סמוי בפרשת ההיקש של "היום הזה".
בשני הימים הנ"ל התרחש נס של עמידת השמש (ר' להלן), אבל הַיּוֹם הַזֶּה של משה רבנו התרחש בתקופה של הנהגה ניסית ולכן "היום" לא היה זקוק לבשורה-העצמה, ואילו הַיּוֹם הַזֶּה של יהושע התרחש בתקופה של הנהגה טבעית ולכן "היום" היה זקוק לבשורה-העצמה של הַיּוֹם הַזֶּה של משה רבנו.

שאלה רביעית (ראשונה מהסוג "היכן מצינו") ותשובה: השמש עמדה במלחמת עמלק במדבר

והיכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק
שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמ' יז יב)
וכי עד אותה שעה לא בא השמש שכתב עד בא השמש
אלא זה חמה שעמדה לו למשה.
פסוק אסמכתא:
שמות יז
(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:
(יב) וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:
(יד) וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל משֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ההנחה שחמה עמדה למשה במלחמת עמלק היא וודאית מק"ו: אם כדי לירא את כל העמים עתיד הקב"ה להעמיד חמה למשה במלחמת סיחון, ק"ו שיעמיד לו חמה כדי לירא את עמלק ש"אינו ירא אלוקים".
אבל היכן מצינו בפסוק שהקב"ה העמיד חמה למשה במלחמת עמלק?

כתוב: וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ – עפ"י הזמן שנמדד ע"י שעון, ידיו של משה היו אמונה עד הלילה ועד בכלל, אבל עפ"י הזמן הנמדד ע"י מערכות השמים, מאחר והשמש באה ולא שקעה, ידיו של משה רבנו היו אמונה ביום בלבד.

מה בין עמידת השמש במלחמת סיחון לעמידתה במלחמת עמלק?
שתי המלחמות היו בתקופה של הנהגה ניסית, אבל בזמן מלחמת עמלק היה עם ישראל במצב של רפיון ידים ולכן הוא נזקק להרמת ידי משה, ואז כשכיוונו את ליבם לאביהם שבשמים, ניצחו


שאלה חמישית (שניה מהסוג "היכן מצינו") ותשובה: משה בישר ליהושע שהם עתידים לשוב ולהלחם בעמלק באחרית הימים

והיכן מצינו שבישר משה יומו של יהושע
שנאמר ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע (שם שם יד)
א"ל יהי רצון שתעמוד לך חמה כדרך שעמדה לי

פסוק אסמכתא:
שמות יז
(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:
(יב) וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:
(יד) וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל משֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

בהבנה ראשונה היינו מייחסים את האמירה של משה ליהושע: יהי רצון שתעמוד לך חמה כדרך שעמדה לי לעמידת החמה במלחמת האמורי, אבל זה לא יתכן כי בפסוק האסמ' מצווה משה לשים באוזני יהושע הבטחה בעניין מלחמת עמלק, לכן מוכרחים לומר שהאמירה של משה ליהושע מתייחסת למלחמה בעמלק, ויהושע הרי לא נלחם בעמלק – מכאן שמדובר במלחמתו של יהושע בעמלק באחרית הימים!

נראה לומר שהלשון של המחבר נשענת על הפסוק:
(במד' יג טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח משֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ:
כלומר, הושע הושיע את ישראל במלחמת עמלק במדבר, והוא עתיד להושיע (יהושע – לשון עתיד) אותם במלחמת עמלק בסוף הימים כפי שנתנבא בלעם:
(במד' כד כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:

העניין הזה נרמז בדברי הנביאים. חבקוק מתאר את המלחמה האחרונה בעמלק, שתהיה דומה בשלושה דברים למלחמה הראשונה בעמלק: נשיאת ידים, עמידת השמש, תשועה ע"י מושיע=יהושע.
שמות יז
(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:
(יב) וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:
(יד) וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל משֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: חבקוק ג
(י) רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא:
(יא) שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ:
(יב) בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם:
(יג) יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ מָחַצְתָּ רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד צַוָּאר סֶלָה:

וכן ניבא עובדיה: (א כא) וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי-הוה הַמְּלוּכָה:

עפ"י דברי הרמב"ן אפשר לדייק כך: משה רבנו בישר ליהושע ששניהם עתידים לשוב ולהלחם בעמלק באחרית הימים, משה רבנו הוא אליהו הנביא "המבשר", ויהושע הוא משיח בן יוסף הלוחם, שהחמה תעמוד לו במלחמתו

רמב"ן, שמ' יז ט
ויתכן שפחד משה פן יתגבר בחרבו מפני היותו עם נוחל החרב מברכת הזקן שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, כי עמלק מזרע עשו (שם לו יב), וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו (ע"ז ב:) שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא, ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו, ממנה נושע לעולם, כאשר אמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם , על כן התאמץ משה בדבר.
שאלה שישית (שלישית מהסוג "היכן מצינו") ותשובה: השמש עמדה ליהושע במלחמת האמורי

והיכן מצינו שעמדה לו ליהושע בשעה שעשה מלחמה עם מלכי האמורי בגבעון
שנאמר אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים (יהושע י יב-יג)
פסוק אסמכתא:
יהושע ז
(יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַי-הוה בְּיּוֹם תֵּת י-הוה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן:
(יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים:
(יד) וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ י-הוה בְּקוֹל אִישׁ כִּי י-הוה נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל:

החמה עמדה למשה במלחמת סיחון (כנ"ל), היכן מצאנו שחמה עמדה ליהושע במלחמת האמורי ?
בספר יהושע כתוב במפורש שהחמה עמדה ליהושע במלחמת האמורי, ורומזת: "הלא היא כתובה על ספר הישר", כתובה בתורה (ר' תרגום) במלחמת סיחון.

הוספה

מלחמות האמורי נשענות על הפסוקית: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר
מלחמות עמלק נשענות על הפסוקית המשלימה: וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת.
במלחמות האמורי אכן מצאנו "יום" – "היום הזה אחל" וגו' כנ"ל, אבל במלחמות עמלק לא מצאנו "לילה" ?
אלא שה"יום" מסומן ע"י המאורות, וה"לילה" מסומן בעקיפין ע"י העדר המאורות,
כך יש מניה כפולה בעניין זמנו-של-אדם:
1) "יום" חודש שנה – ע"י המאורות,
2) "דור" – מ"לילה" של לידה עד "לילה" של מוות .
ואכן מצאנו במלחמת עמלק "דור" ולא יום: (שמות יז טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-הוה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:

על מלחמות האמורי נאמר יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר
וכנגדם אמר דוד המלך: (תהי' צו ב) שִׁירוּ לַי-הוה בָּרְכוּ שְׁמוֹ בַּשְֹּרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ:

על מלחמות עמלק נאמר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת
וכנגדם אמר דוד המלך: (דה"א טז כב-כג) אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: שִׁירוּ לַי-הוה כָּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ:

מִיּוֹם לְיוֹם פרושו לדלג משיא גל לשיא שאחריו,
מִיּוֹם אֶל יוֹם פרושו רצף של אותו יום, מתחילתו עד סופו .
מלחמות עמלק בישראל רצופות מהראשונה ועד האחרונה, שבו ימוגר עמלק כליל.

אני לא נביא, ולא בן נביא. סתם אדם פשוט, שמפעיל את ההיגיון, ואת השכל הישר. ובוחן דברים לפי התוצאות. אני חוקר את נבואות אחרית הימים, . וככל שהעמקתי ללמוד, הבנתי שכל מאורעות העתיד, כתובים בתנ"ך. מעין פאזל, שכולל בתוכו אירועים ותאריכים, שמות וכינויים.
בגלל היותי אדם מאמין בבורא עולם, קל לי יותר להשתכנע, מאשר אדם חילוני. לכן, איני מבקש משום בן אדם לקבל את תחזיותיי, ככזה ראה וקדש. אלא לפי אופן התגשמותם
כשפרצה מלחמת המפרץ הראשונה ב-17.1.91 ראיתי בנבואות, שלא נצטרך לערב את צבאנו במלחמה
זו, כי היא תיעשה על ידי אחרים, וה' בנבואה זו, מרגיע את עמו שלא יפחד. בנוסף ראיתי שזה סיבוב מלחמה ראשון של ארה"ב, מתוך שניים, וארה"ב תיאלץ לצאת לסיבוב מלחמה שני באזור המפרץ, או כפי שהמקום נקרא בלשון הכתוב: "צפונה על יד נהר פרת". סופה של מלחמה זו, יהיה רע ומר לאמריקנים, והיא תנחל מפלה גדולה, שתחל - בשנים עשר בטבת, לא ידוע לי שנה מסוימת, אבל זה קשור לסיום גירוש המתנחלים, מיהודה ושומרון וחבל עזה. במעשה הגירוש, רואה ה' פשע נגד עמו, ועל כן הוא מעניש את האחראים למעשה זה, והאמריקנים בראשם. במלחמה זו אנחנו כן נהיה מעורבים, וגם כאן ה' מרגיע את עמו לבל יפחד, כי הוא יהיה אתנו, ויעזור לנו. במהלך מלחמה זו ולאחריה, תעלה המתיחות בין ארה"ב לרוסיה, לממדים שלא הכרנו בעבר, והחשדות של האחת כלפי השנייה, יבואו לידי פיצוץ, שיתבטא בהתקפת פתע גרעינית של רוסיה על ארה"ב, ב – א' בניסן. רוסיה לא תאפשר לארה"ב להתאושש מהמכה הראשונה, ותמשיך בסדרת מכות גרעיניות, עם עוד כלי משחית להשמדה המונית, עד להכרעתה הסופית. הנותרים יגלו מארצם, ויתפזרו בעולם למשך ארבעים שנה. רוסיה לא תסתפק בהכרעתה של ארה"ב, אלא תמשיך ותנהל מלחמת השמד, נגד כל מי שהיא רואה בו איום. בשלב זה, ישראל עדיין מחוץ לתמונת המלחמה הגדולה.
לאחר שארה"ב תצא מהתמונה, ירגישו כל שונאי ישראל בעולם, שעכשיו הם יכולים להוציא לפועל את זממם, ולהשמיד את ישראל אחת ולתמיד, ומכיוון שישראל נותרה לבדה בעולם, הם יכולים לעשות זאת, במלחמה קונבנציונאלית, בלי הצורך לזהם את המקום בנשורת רדיו-אקטיבית, ואכן, רוסיה תגייס צבא עצום, מעמים רבים נגד ישראל, ותתקיף מכל הכיוונים, מהים מהאוויר ומהיבשה. היא תכבוש חלקים מארצנו, ותתחיל להוציא לפועל את זממה. בשלב זה עדיין לא תהיה התערבות א-לוקית, כי לפי הכתוב, ה' יבוא חשבון עם פושעי עמו, כשהאויבים מוציאים לפועל גזרה זו. לפי הכתוב, הם יפגעו בעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. הפחד והאימה שיעבור על עם ישראל, ינקו אותו משאר עוונותיו, ויכשירו אותו סופית לגאולה, ורק לאחר מכן יופיע ה' להושיע את עמו.
הסימן לכך שה' מופיע, יהיה ברעידת אדמה אדירה, שתורגש בכל העולם. הר הזיתים יבקע לשניים, חצי הר לכיוון צפון, והחצי השני לכיוון דרום. עם ישראל לא יפגע מרעידת אדמה זו, בדרך נס. תהיה מהומת א-לוקים בצבאות האויבים, והם ילחמו איש באחיו. הניסים שה' יעשה לעמו במלחמה זו, יהיו גדולים יותר מניסי מצרים, עד שהניסים ההם לא ייחשבו כלל. ה' יכה את האויבים בסדרה של מגיפות, ובמכות לא טבעיות מן השמים. גם העמים ששלחו את צבאותיהם למלחמה, ייפגעו במכות שה' ישלח בהם. את עמי ערב שמיררו את חיי עמו בארצו, יעניש ה' באופן מיוחד, כך לשון הכתוב. ישראל תשמיד עיר של אויב, על יושביו. ה' ישאיר שרידים מצבאות העמים שיבואו להילחם עם עמו, ועליהם סימנים מהמגיפות. למען יראו שאר העמים, שיד ה' הייתה בהם. את החללים הרבים יאספו כל תושבי הארץ, במשך שבעה חודשים, על מנת לטהר את הארץ. גבולות הארץ ישתנו לבלי הכר. אדמה חדשה תתרומם בים התיכון, עם מפרצים טבעיים לאוניות רבות. גבולות הארץ יתרחבו, ויגיעו עד לאוקיינוס ההודי. כל שדות הנפט של המפרץ הפרסי, יעברו לידי ישראל. ותתקיים ברכתו של יצחק אבינו: "ויתן לך הא-לקים, מטל השמים ומשמני הארץ". ישראל תהפוך למעצמה העשירה והאדירה בתבל. משיח בן דוד שיתגלה עוד לפני כן, ינהיג לא רק את עם ישראל, אלא את כל עמי העולם. ה' ייתן לו כוח אישי עצום, שיבוא לידי ביטוי, בנבואה כמעט כמשה רבנו, וחוכמה יותר משלמה המלך. כל ראש מדינה חייב יהיה לקבל את הסכמתו של משיח לתפקיד, ועמים שיתעלמו ממנו, יאבדו, וארצם תהיה שממה. בית המקדש ייבנה, וכל עם ישראל יהיו נביאים. עמי העולם יתייחסו לעם ישראל, כעם כוהנים, עם כל המשתמע מכך. כלומר: הם יפרישו בשמחה, מהתוצרת המשובחת ביותר של ארצם, עשרה אחוזים באופן קבוע, לעם ישראל, ויבואו באופן רצוף, לאורך כל השנה, לבית המקדש. העמים יתחרו ביניהם, בהגדלת פארו של בית המקדש, בכל האמצעים והכישרונות העומדים לרשותם. מבית המקדש יצא נחל, שזרמו ילך ויגדל ככל שיתרחק. הוא יתפצל לים המלח ולים התיכון. רוב ים המלח יתרפא, והמים ישרצו דגים רבים. ארץ ישראל תהיה כגן עדן, ארץ של נהרות. כל המדבריות שסביבה, יהיו כגן פורח, עם מים רבים. הגויים יראו בעם ישראל, את הדבר הכי קרוב לא-לקים, וישתחוו ויכרעו ברך לפני כל יהודי. הקב"ה מבטיח להפתיע את עם ישראל בשמחה אין סופית, לדורי דורות, פיצוי על הסבל שסבלו לאורך כל ההיסטוריה.

בס"ד




הרב שמעון דהן פרשת כי תשא התש"ע - "זוהר - הרקיע"

תוקן על ידי עדנרן ב- 04/03/2010 13:39:36

תוקן על ידי עדנרן ב- 04/03/2010 13:40:53

כיצד יתכן הדבר שגדולי עולם ואדיריו - כר' סעדיה גאון 1 , רמב"ן 2 ועוד 3 , - אשר חישבו את הקץ, טעו בחשבונם
המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל מבאר, שכל אותם תאריכים שקבעו חכמינו בענין הקץ, "לא שהיו גוזרים שכך יהיה בודאי באותו זמן ובאותה שעה, רק שגילה לנו זמן מוכן שראוי שיהיה בו הקץ, ועד אותו זמן אין ראוי שיהיה הקץ כלל".

אלא שדבריו אלו טעונים ביאור, שכן לדבריו עולה, שבכל אותם מאות שנים שבין חורבן בית שני ועד לאותו תאריך הנקבע על ידי החכמים שחישבו את קץ הגאולה, לא תתכן אפשרות לביאת הגואל.

מאידך, כידוע, אחד מעקריה של אמונתינו הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" ולא זו בלבד אלא אף "אחכה לו בכל יום שיבוא", וכפי שהוכח ונתבאר ונתלבן על ידי מרן הגרי"ז מבריסק מפסוקים, מאמרי חז"ל ודברי רבותינו הראשונים, שהצפיה לביאת המשיח הינה חלק בלתי נפרד מהאמונה בבואו, משולבות הן וקשורות זו בזו 4 , בו ברגע אשר החלה האמונה בבואו - היה זה בעת חורבן בית שני - בו ברגע החלה גם הצפיה לבואו, ומאז שהחלה שוב לא פסקה ולו לרגע קט עד עצם היום הזה, והרי היא שרשרת רצופה של כאלפיים שנות אמונה, המלווה בצפיה לביאת הגואל.

לאור זה, עומדים אנו ותמהים, כיצד יתכן לשלול את אפשרות בוא המשיח מעת החורבן ועד לאותו מועד שנקבע על ידי החכמים שחישבו את הקץ או כלשון המהר"ל מפראג "ועד אותו זמן אין ראוי שיהיה הקץ כלל", והלא נסתר בכך אחד מעקריה של האמונה "אחכה לו בכל יום שיבוא".

תשובה לדבר: במסכת סנהדרין 5 מבואר, כי ישנם שני מועדי גאולה, האחד קץ לגאולה ד"בעתה" והשני קץ לגאולה ד"אחישנה", "זכו אחישנה לא זכו בעתה".

חישוב וקביעת מועד לביאת הגואל, אפשרי הוא, רק בנוגע לקץ הגאולה ד"בעתה", משום שקץ גאולה זו איננו תלוי בשום גורם, אלא הזמן הנקבע והנקצב לו משמים הוא הגורם לה לגאולה שתבוא. לא כן קץ הגאולה ד"אחישנה" לא יתכן לעולם לחשב את תארי,י מועדו, שכן איננו תלו' אלא במעשי ישראל וזכויותיהם ולא בתאריך מסוים, אם יזכו מיד הם נגאלים "היום אם בקולו תשמעו", ואם לאו...

על פי דברים אלו, קושיתנו על דברי המהר"ל מפראג, סרה לה כמין חומר, אמנם חישבו אותם חכמים את קץ הגאולה, ובכך הגבילוהו מעת החורבן ועד לאותו תאריך שעלה להם בחשבונם, אולם לא היתה זו הגבלה אלא מגאולה ד"בעתה", אך גם באותו הזמן המוגבל מגאולה ד"בעתה", עדיין קיוו וציפו שהבורא יחיש את גאולתם על ידי שיזכו במעשיהם, יוצא איפוא, כי למרות הגבלת אותם חכמים את מועד הגאולה, צפייתם של ישראל לביאת הגואל לא פסקה מעת חורבן הבית עד עצם היום הזה, כי על כן לא הגבילו חכמי ישראל אלא את בואו בגאולה ד"בעתה", ולא את בואו בגאולה ד"אחישנה" 6 .

תשובה נוספת על שאלתנו, מצינו בספר קץ הפלאות 7 , שביאר כי אותם חכמים שאמרו תאריכים שונים לזמן קץ הגאולה, לא היתה כוונתם בזה, שבודאי יבוא המשיח באותו העת, אלא שלפי דעתם זהו הזמן המסוגל והראוי ביותר לבואו, כי הנה ישנן הרבה תקופות שאם באותה עת יעשו תשובה היא תתקבל ביתר שאת ותבוא הגאולה, והם נקראים זמני פקודה, אלא שבעוונותינו החמצנו הרבה זמנים כאלו, וכמאמר חז"ל 8 , אלפיים שנים האחרונות הם שני משיח, ובעוונותינו כי רבו יצאו מהם מה שיצאו ועדיין משיח לא בא 9 .

חורבן העולם באלף השביעי
"אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" 1 . האמנם יחרב העולם. אם כן, מהו היקפו של אותו חורבן, היהא זה חורבן כללי או שמא חורבן חלקי. על מהותו של אותו חורבן, יסודו, שורשו ועניינו, ועל אשר יארע באותו אלף, נעמוד בפרק זה.

ארבע שיטות עיקריות ישנן בזה:

יש אומרים, שהחורבן יהיה כה מושלם עד כדי החזרת הבריאה לתוהו ובוהו ולאפיסה מוחלטת, כאשר היה קודם בריאת העולם 2 .

יהיה זה לאחר הרגע האחרון שבסוף האלף השישי, הבריאה כולה - שמים וארץ וכל צבאם - תגיע לתכלית אשר לשמה נבראה בששת ימי בראשית, ומעתה אין עוד צורך בה, ועל כן תחרב כליל.

לעומתם סוברים אחרים, שהעולם לא יחרב כלל, וכוונת דברי רב קטינא באומרו "חד חרוב" ביאורו: חרוב מיצר הרע, כי תתבער רוח הטומאה והזוהמה הגופנית מן העולם 3 .

לנוכח דעתם זו - שהעולם לא יחרב כלל - יש לנו לבאר מה יארע באותו הזמן: הכל מודים כי העולם בזמן ההוא מיועד לצדיקים אשר ניעורו בתחיית המתים. ומטרתו, להתענג תענוג שאין לו סוף. אלא שנחלקו על צורת היותם בו. יש אומרים כי תהיינה נשמותיהם עטויה בלבוש גשמי - בשרי 4 . ויש אומרים שנשמותיהם תלבשנה מלבוש אחר טהור וקדוש כמלאכי עליון 5 .

בדרך אחרת יש שמבאר את מהות החורבן, לדעתו, ה"וחד חרוב" אינו מתייחס כלל לאלף השביעי, כי אם לאחד מאותם "שית אלפי שנין", שיהיו בו פורעניות קשות, צרות ומבוכות, והיינו האלף האחרון שבהם, הוא האלף השישי 6 .

לדעה זו, יוצא איפוא, שרובו הגדול של ה"וחד חריב" כבר מאחורינו, באשר עמידתנו עתה בסופו של האלף השישי.

שיטה נוספת מצינו בזה, המפשרת בין הדעות הקודמות, לשיטה זו, אמנם יחרב העולם בסופו של דבר חורבן מוחלט, אך לא יהיה זה כבר באלף השביעי הבא לקראתנו, אלא ביובל - הוא האלף החמישים, ועד אז בכל אלף שביעי יחרב העולם חורבן חלקי, שביעית החורבן, עד שיכלו שבע השבעיות, ובסיומם יחזור העולם לתוהו ובוהו, כאשר היה קודם בריאת העולם 7 .

כאמור, מימרא זו מובאת בגמרא בשם רב קטינא. עד עתה עסקנו בביאורה המבטאת את דעת אומרה. אך עדיין נותר לנו לברר האם דעה זו - תהא כפי שתהא - מקובלת גם על שאר תנאים ואמוראים. גם בזאת נחלקו רבותינו:

יש אומרים, כי דעת רב קטינא אינה אלא דעת יחיד, ואמנם שאר תנאים ואמוראים חולקין עליו 8 ,

ויש אומרים, שכדעת רב קטינא כן דעתם של שאר תנאים ואמוראים "כי אין אנו רואין בתלמוד חולק עליו" 9 .

ויש סוברים, לא זו ואף לא זו, דעת רב קטינא אינה דעת יחיד אך גם לא דעת כולם, אלא, כל אותם תנאים ואמוראים הקובעים זמנים שונים לאורך ימות המשיח - ארבעים, שבעים, שס"ה, ז' אלפים ועוד, חולקים המה על דעתו של רב קטינא, והנותרים, סוברים כמותו 10 .



הערות


1. סנהדרין צ"ז ע"א.

2. על דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ח) שכתב שהעולם הזה אינו אובד אלא הרי הוא מצוי ועומד, השיג הראב"ד על אתר "א"א נראה כמכחיש, שאין העולם חוזר לתוהו ובוהו… ואמרו שיתא אלפי שנין זזי עלמא וחד חרוב". וכן ס"ל לרמב"ן שעתיד הקב”ה להחזיר את השלם לתוהו ובוהו כאשר היה קודם בריאת העולם, עי' כתבי הרמב"ן ח"א עמ' קפ"ח, וכ"ה בדרשות הרמב"ן.

לדעת הכס"מ כן גם שיטת הרמב"ם "...והקבלה שהקב"ה יחריב את עולמו בסוף שיתא אלפי, כמוזכר בפרק חלק, גם רבינו לא יכחיש זה...".

כך סובר גם הרמ"א (תורת העולה ח"ב פרק כ"ה) האומר "כי באותן אלף שנה שאמרו עליו "וחד חרוב", אף הצדיקים לא יהיו על פני הארץ, רק הכל ישוב על יסודו כאשר היה קודם הבריאה".

3. מגיד מישרים לר"י קארו פרשת בהר ופרשת ויקהל “מגלינא לך רזא טמירא במאי דאמור רבנן דהמצוות בטלות לתחיית המתים..., היינו ברזא דשית אלפין שנין הוי עלמא וחד חרוב, דהיינו למימר שבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות המשיח, יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא, והא בההוא זימנא יתבטל יצר הרע מעלמא ונמצאו מצוות לא תעשה בטלות וכן המצוות עשה", וכן סוברים: הרקאנטי עהית פרשת בהר עה"פ וספרת לך, ר"י עראמה עקידת יצחק סוף שער רביעי.

4. רבינו בחיי עה"ת (בראשית ב', ג') "יום שביעי כנגד אלף השביעי, שכולו שבת ומנוחה לח" העולמים, ותא אחר ימות המשיח ותחיית המתים, ובני תחיית המתים יזכו אליו ויתענגו בגוף ובנפש תענוג שאין לו סוף".

5. פירוש הרקאנטי עה"ת פרשת בהד עה"פ וספרת לך "...שיתבער רוח הטומאה והזוהמה הגופנית, ולא יהיו תולדות כי יכלו הנשמות מן הגוף, והגוף יהיה חרב מהם, ויתלבשו הנשמות מלבוש אחר טהור וקדוש כמלאכי עליון".

6. בית הבחירה למאירי בפתיחה למסכת אבות "ואמר אחד חרוב, ורוצה בו לפי דעתי על אחד מן הששה, רומז בו על רוב צרות ומבוכות מיועדות לאלף השישי מצד קבלתם, לא שיכוין בזה ענין חידוש דת, ולא ענין חורבן עולם, יהיה מה שיהיה מחורבנו וקיומו כרצון הגוזר והאומר".

7. רבינו בחיי במדבר פרשת בהעלותך י', ל"ה. ר"י אברבנאל מפעלות אלקים ז', ג'.

8. מורה נבוכים לרמב"ם ח"ב פכ"ט.

9. שו"ת הרשב"א ח"א סי' ט'.

10. דעת ר"י אברבנאל שם.